זועבי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 13/12/09, למשך 60 יום, עקב מעורבותו בתאונת דרכים.

בתאריך 9/12/09 בשעה 17:45 לערך נהג המבקש בג'יפ מסוג טויוטה מכוון כפר נעורה לכוון כללי רמת צבי. על פי החשד, עם הגיעו לצומת הפניה שמאלה לכוון רמת צבי (להלן: "הצומת"), החל לפנות שמאלה, נכנס לצומת מבלי ליתן זכות קדימה, חסם דרכו של רכב פרטי מסוג שברולט, אשר נסע בכוון הנגדי, והתנגש בו. כתוצאה מן התאונה, נפגעו פגיעות קלות נהגת השברולט ושלוש נוסעות שהיו עמה ברכב וכן המבקש ושני ילדיו וניזוקו שני כלי הרכב.

ב"כ המבקש טען כי לא קיימות בנדון ראיות לכאורה. לדבריו, המבקש היה בעצירה מוחלטת בנתיב הפניה שמאלה ונהגת השברולט היא שסטתה לעברו ולכן ניסה המבקש לברוח לשמאל, לתוך הצומת. לטענתו, טרם הוגש כתב אישום, החקירה טרם נסתיימה, אין עדיין חוות דעת מטעם בוחן התנועה שיכולה לאשש או להפריך את גרסת המבקש או זו של נהגת השברולט ולכן הפסילה המנהלית היא בבחינת מקדמה על חשבון העונש. ב"כ המבקש טוען עוד כי עברו של המבקש אינו מכביד, כי אינו מסוכן לציבור וכי פרנסתו ופרנסת משפחתו תלויה בנהיגה ברכב.

התביעה מתנגדת לבקשה והצהירה כי בתום החקירה יוגש כתב אישום כנגד המבקש. ב"כ התביעה טען כי על בסיס חומר הראיות הקיים עתה, ניתן לבסס קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש. ב"כ התביעה היפנה לעברו של המבקש המעיד, לטעמו, על מסוכנותו של המבקש.

עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת לשם הליך זה.

המבקש טוען בחקירתו כי עם הגיעו לצומת עצר בנתיב הפניה שמאלה משום שהבחין בשיירת מכוניות מולו. לטענתו הרכב הראשון פנה ימינה לרמת צבי ללא איתות והרכב שנסע מאחוריו (הכוונה לשברולט) היה צמוד לראשון ולכן החל לבלום ו"לדהור לעברו" תוך סטיה שמאלה.

ממשיך וטוען המבקש: "רציתי לברוח ממנו שמאלה ולא הספקתי".

מחקירת המבקש עולה לכאורה כי רכב השברולט סטה לעבר המבקש והתנגש בו בהיותו בעצירה מוחלטת בקו העצירה שבנתיב הפניה שמאלה, נתון שאינו עולה בקנה אחד עם הסקיצה שערך הבוחן ואף לא עם טיעוני ב"כ המבקש במסגרת הדיון בפניי.

נהגת השברולט מתארת כי המבקש עצר ונתן זכות קדימה למשאית שנסעה לפניה ולאחר שהמשאית חלפה על פניו, החל לפנות בפתאומיות שמאלה מבלי לתת לשברולט זכות קדימה. היות שהיתה קרובה מאד לצומת, ניסתה לבלום וברחה שמאלה, אך פגעה בג'יפ בפנים הצומת.

לדברי אשת המבקש שהנה עדת ראיה לתאונה: "ממולנו עבר רכב...אחר כך בא עוד רכב פרטי וראיתי את הרכב מזגזג בכביש". בניגוד לגרסת המבקש, לדברי אשתו, הרכב שנסע לפני השברולט- נסע ישר ולא פנה ימינה. עפ"י סקיצת הבוחן, לא קיים סימן ל"זיגזוג בכביש".

מסקיצת הבוחן עולה לכאורה כי מקום ההתנגשות ארע במרכז הצומת, בנתיב נסיעת השברולט.

הג'יפ בו נהג המבקש, במיקומו הסופי לאחר התאונה, מרוחק מקו העצירה בו עמד, לטענתו, עובר לתאונה וחזיתו נמצאת בפנים הצומת. מיקומם הסופי של כלי הרכב נובע מן ההתנגשות, ולכן מיקומו הסופי של רכב המבקש, כשחזיתו בפנים הצומת, מעיד, מכוח קל וחומר, על מצבו טרם התאונה וסותר לכאורה את טענת המבקש כי ההתנגשות ארעה בעת שעמד בקו העצירה.

בסקיצה שערך הבוחן מתועד סימן בלימה שהותירה השברולט. סימן הבלימה והסטיה לשמאל מתחילים לאחר הפניה ימינה לכוון כללי מולדת, פניה הממוקמת לפני הצומת. מיקום תחילת סימן הבלימה סותר לכאורה את גרסת המבקש לפיה פניית רכב אחר ימינה גרם לשברולט לבלום ולסטות לעברו לשמאל ותומך לכאורה בגרסת נהגת השברולט כי הגורם לסטייתה היה המבקש.

מיקום הנזק בשני כלי הרכב תומך לכאורה בגרסת נהגת השברולט. רכבו של המבקש ניזוק מצדו הימני קדמי ואילו השברולט ניזוק בחזית הרכב ובצד ימין קדמי.

הראיות בתיק הנן ראשוניות בלבד, טרם ניתנו ממצאי הבוחן, טרם נבחנה התנהגותה ומהירות נסיעתה של נהגת השברולט ביחס למתחייב מנהג סביר המתקרב לצומת וביחס לשדה הראיה וטרם נבחנה לעומקה התנהגותו של המבקש. מן המעורבים ניטלו הודעות ראשוניות בלבד שאין בהן עימות עם גרסאות הצדדים. במצב דברים זה, גרסאות הצדדים נבדקו באופן ראשוני בלבד.

עם זאת, לאחר עיון בחומר החקירה, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת חלקו של המבקש בגרימת התאונה, אשר די בהן לשלב דיוני זה (בש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל; בש"פ 2292/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק-על 92(2) 2304; בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מדינת ישראל; בש"פ 6050/01 יצחק בנגד נ' מדינת ישראל).

המבקש נוהג משנת 1980 ולחובתו 32 הרשעות קודמות, האחרונה משנת 1998, בגין אי ציות לתמרורים, פניה ללא איתות ימינה, עקיפות מסוכנות בצומת ותוך חציית קו הפרדה רצוף, סטיה מנתיב, מספר עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, חציית שטח הפרדה ועוד.

עברו התעבורתי של המבקש משקף דרך נהיגה המהוה סכנה למשתמשים בדרך.

שקלתי בכובד ראש את ההשלכות של המשך תקופת הפסילה המנהלית על פרנסתו של המבקש ועל מצבה הכלכלי של משפחתו.