זועבי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 22.10.09 ע"י כב' השופט ש. יציב בתיק ת"ע 1285-11-08.

המשיבה ייחסה למערער עבירה של נהיגה בשכרות.

על פי כתב האישום, ביום 27.6.08 בשעה 02.55 נבדקה רמת ריכוז האלכוהול בגופו של המערער, עת נסע ברכב פרטי בכביש יגור לכוון המפרץ ונמצא ריכוז אלכוהול של 495 מק"ג אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף, בניגוד לסעיפים 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), 64ב(א) ביחד עם סעיף 39(א) לפקודה ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

המערער הוזמן לדיון ליום 23.11.08 בשעה 15:30.

ביום הדיון הנ"ל הגיש בא כוחו של המערער בקשה לדחיית הדיון כדי לאפשר לו להעתיק את חומר החקירה ולהכין את הגנת המערער כראוי. בו ביום נדחתה הבקשה על ידי בית משפט קמא. בהחלטתו קבע בית המשפט:

"אין זה מן הראוי כי עו"ד היודע כי ביום בו קבוע התיק לדיון לא יוכל להתייצב לדיון, יקבל על עצמו את הטיפול בתיק. הבקשה נדחית. אם הנאשם או עו"ד מטעמו לא יתייצבו לדיון, יוכרע דינו של הנאשם בהיעדרו".

חרף החלטת בית משפט קמא לא הופיעו המערער ובא כוחו לדיון. בית משפט קמא קיים את הדיון בהיעדר המערער ובא כוחו, החליט להרשיע את המערער ודן אותו לעונשים הבאים:

קנס כספי בסך 1,500 ₪, פסילה ע"ת של 3 חודשים למשך 3 שנים ופסילה בפועל של 24 חודשים בניכוי חודש פסילה מנהלית.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר וביום 4.2.2009 דחה בית משפט קמא את הבקשה בקובעו "משלא קיבל הסניגור החלטה של בית המשפט לדחיית מועד הדיון היה עליו להתייצב לדיון. הבקשה נדחית".

על פסק הדין וכן על החלטת בית משפט קמא הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, נסב ערעור זה.

המערער טען כי היה על בית משפט קמא לדחות את הדיון ולאפשר לו להעתיק את חומר החקירה כדי להכין את הגנתו כדבעי וכי הוא טעה עת דחה את הבקשה והרשיעו בהיעדרו.

לדעת המערער, אין זה מקובל שבתי משפט דוחים בקשה רשומה לדחיית הדיון, כאשר מטרתה להכין את הגנת הנאשם.

המשיבה טענה שיש לדחות את הערעור. השפיטה בהיעדר הוסדרה בחוק ובעניינו של המערער אין כל עילה שתצדיק היעדרותו. עוד טענה המשיבה כי אין לתת כל משקל לטענה שמכשיר הינשוף אינו אמין ולכן גם אין כל חשש לעיוות דין.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשה לביטול פסק הדין בהיעדר ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור בכפוף לחיוב המערער בהוצאות ותשלומן.

ב"כ המערער הגיש בקשה ראשונה לבית משפט קמא וביקש דחיית הדיון כדי לאפשר לו להעתיק את חומר החקירה ולהכין את הגנת המערער כראוי. לטעמי היה בנימוק זה כדי לבסס את הבקשה לדחיית דיון. זכותו של המערער כמו זכותו של כל נאשם לקבל את הזמן הסביר לשם הכנת הגנתו, כאחת מזכויות היסוד המעוגנות בדין.

אין ספק שניתן להניח ברמה גבוהה של וודאות שלו היה הסנגור מתייצב בפני בית משפט קמא ומבקש דחיית הדיון לשם העתקת חומר החקירה והכנת ההגנה, בקשתו היתה מתקבלת. אמנם, המערער לא התייצב בעצמו לדיון, ויש להניח כי הוא סמך על בא כוחו, שקיבל על עצמו את הטיפול בעניינו. לכן,גם אם היה המערער מתייצב לדיון לא היה נגרע משקלה או מהותה של בקשה לדחיית דיון כדי לאפשר העתקת חומר חקירה והכנת הגנה של נאשם.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהחלטת בית משפט קמא בבקשה לדחיית דיון ומכך שהן המערער ובעיקר בא כוחו עשו דין לעצמם, ולא התייצבו לדיון, תוך נטילת סיכון שהתיק יוכרע בהיעדרם. התנהלות זו אין לקבל.

כאמור, די בקיומה של עילה אחת משתי עילות שנקבעו בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, דהיינו, קיומה של עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון, או חשש לעיוות דין, כדי לבסס בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

סבורני כי בקשה לדחיית הדיון כדי לאפשר העתקת חומר חקירה לשם הכנת ההגנה מהווה עילה מוצדקת להיעדרות ונימוק מבוסס לבקשה לדחיית הדיון, כך שלא היה מקום לדחותה ולדון את המערער בהיעדרו.