זועבי נ' איצקוביץ ואח'

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בנזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים ביום 2/9/09.

טענות התובע:

במועד הנ"ל, בשעת צהריים, נסע התובע ברכבו בכביש ראשי מצומת גזית לכיוון כפר מצר. באותה עת יצא הנתבע 1 מצומת קיבוץ עין דור, בהתעלמו מחוקי התנועה ומבלי ליתן לתובע זכות קדימה. כתוצאה מכך התנגש התובע ברכב הנתבע, נפגע קשות בצידו הקדמי והועף על מעקה בצד הכביש. רכב התובע הוכרז "אובדן כללי".

התובע עותר לפסוק לו פיצוי בהתאם לחוות דעת שמאית בסך של 7,006 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 950 ₪, הוצאות גרירה בהן נשא בסך של 727 ₪ וכן נזק תוצאתי כולל נסיעות בשיעור של 6,000 ₪.

לדבריו, בעקבות התאונה והורדת רכבו מהכביש, נאלץ להשתמש בתחבורה ציבורית וכן נמנעה ממנו וממשפחתו האפשרות לעשות שימוש ברכב, ולפיכך יש לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש.

בסך הכל העמיד התובע את תביעתו על סך 14,603 ₪.

טענות הנתבעים

מנגד טוענים הנתבעים כי האחריות לתאונה הינה על התובע. לטענת הנתבע 1 אשר נהג ברכב, ברגע התאונה כבר השלים את הפנייה, כאשר לפתע סטה רכב התובע לעבר נתיב נסיעתו תוך שהוא מאבד שליטה, פוגע ברכב הנתבעים וגורם לו נזק.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי האחריות לתאונה הינה על הנתבע. יחד עם זאת, יש לייחס לתובע רשלנות תורמת.

אין חולק על קרות התאונה ואף לא על מיקומה.

הנתבע יצא מצומת, אשר התמרור העומד בפתחו מורה להאט וליתן זכות קדימה.

לטענת הנתבע, שדה הראיה לכיוון ממנו הגיע התובע (משמאל לנתבע) מוגבל לטווח של 70-80 מטר, ואף מוגבל יותר לכיוון השני. לדבריו, כדי לראות את הבאים מימין יש צורך להיכנס ממש לכביש. נוכח זאת, לדבריו, כדי לשפר את שדה הראיה האט והתדרדר לנתיב נסיעת התובע.

בשלב זה, כך לפי דבריו של הנתבע עצמו, הפנה מבטו לכיוון נתיב נסיעת התובע והבחין ברכב התובע דוהר לכיוונו.

סבורני, כי בנסיבות המתוארות על ידי הנתבע עצמו ניתן להסיק כי נהג בחוסר זהירות בכניסתו לצומת.

אף כי טרם יציאתו לצומת טען כי משמאלו היה הכביש נקי, ניתן להסיק שכאשר גלש לכביש הפנה מבטו לימין ולא הביא בחשבון רכב שיכול להגיע משמאל. בטווח הנסיעה הקצר הנ"ל הספיק התובע להגיע למקום והנתבע, אשר גלש בינתיים לכביש, חסם את נתיב נסיעתו. בנסיבות אלה נאלץ התובע לסטות ימינה על מנת למנוע את ההתנגשות בחזית ממש וכך נפגע רכב התובע בכנף אחורית שמאלית והתובע בחזית ובשמאל והועף אל המעקה.

התובע נסע בכביש ראשי. לא היה כל נימוק לאיבוד שליטה כך סתם על הרכב, לולא גלש הנתבע לנתיבו בחוסר זהירות.

בנסיבות אלה אני קובעת כי האחריות לתאונה הינה על הנתבע.

יחד עם זאת אני רואה לנכון לייחס לתובע רשלנות תורמת.