זוסמן ואח' נ' מילשטיין

פסק דין

1.המדובר בתביעה שהוגשה על-ידי מנהלת משרד תיווך (תובעת 2) וסוכנת תיווך מטעמה (תובעת 1), על סך של 26332 ₪ בעבור דמי תיווך שלא שולמו על-ידי הנתבע בתוספת "קנס" ושכר-טירחת עורך-דין.

2.ייאמר, כי ביום 26.8.10, ניתן פסק-דין בהעדר הגנה, אך ביום 4.1.11 הורה כב' סגן הנשיאה, השופט גולדס, על ביטול פסק-הדין. לדיון שנקבע ליום 26.5.11 בפניי, לא התייצב הנתבע, ובהעדר אישור מסירה נדחה הדיון ליום 4.7.11. בדיון זה, העידה התובעת 1, בעלים של הנכס שהושכר ואחיו. כן העיד הנתבע.

3.מהמסמכים ומהעדויות עולה, כי ביום 20.12.09 הציגה התובעת 1 בפני הנתבע ואשתו את המושכר – בית ברחוב הכינור 4 בהוד השרון, לצורך מגורים, ובאותו יום נחתם הסכם תיווך. ביום 29.12.09 נחתם חוזה השכירות במשרד התובעות, ובהתאם להסכם שנחתם בין התובעות לנתבע, היה עליו לשלם עמלת תיווך בסך של 11000 ₪ + מע"מ. למרות פניות טלפוניות ומכתבי התראה, הסכום לא שולם עד היום.

4.אין מחלוקת מטעם הנתבע כי לא שילם לתובעות את דמי התיווך עליהם הוסכם. אלא, שלטענתו, התובעות הוליכו אותו שולל והציגו בפניו מצגי שווא בכל הנוגע לטיב הנכס ואמינות בעליו, כשבשלב חתימת ההסכם נכח אחיו של הבעלים. הנתבע העלה טענות רבות כלפי הפגמים והליקויים אשר נתגלו בנכס – כאשר ביקש לשכנע, כי הליקויים היו ידועים לתובעות, אך ביחד עם בעל הנכס הציגו מצג שווא על-מנת לגרום לו לסגור את העיסקה ולחתום על הסכם השכירות. בנוסף, לטענתו הסכם התיווך כולל תנאי מקפח המחייב אותו לשלם לתובעות פעמיים דמי התיווך המוסכמים בגין כל איחור בתשלום דמי התיווך העולה על 10 ימים.

5.כאמור, שמעתי את התובעת 1, את בעל הנכס ואת אחיו. אני נותנת אמון מלא בגירסת התובעת 1, כי הכירה את המושכר, לא נראו כל ליקויים או פגמים, וכי בעל הנכס הינו אדם המוכר לה כאדם הגון – כאשר כך התרשמתי גם אני. לאחר כחודשיים, הגיע אליו הנתבע, הם ערכו דף תקלות "קטנות" (ת/1), הנתבע שילם חודשיים דמי שכירות, ולאחר מכן שלח אנשים לתקן התקלות. לבסוף, בניגוד לטענות הנתבע כי נאלץ לסיים את ההתקשרות בשל הליקויים הרבים, העיד אחיו של בעל הנכס, כי פינויו של הנתבע מהנכס בוצע רק לאחר שהגיש תביעת פינוי. גירסתם המשותפת של כל עדי התובעות מסתברת, הגיונית, והתרשמתי מאמינותם.

6.אני מוצאת את גירסתו של הנתבע בדבר "קנוניה" בין התובעות לבעל המושכר כלא אמינה, גם על בסיס התרשמותי מהנתבע. עצם קיומם של פגמים או ליקויים בנכס – גם אם היו, ואיני קובעת כך – אינו מהווה בסיס לכך, שלא ישולם לתובעות שכר עבור עבודתן במסגרת התיווך בין בעל הנכס לנתבע, שכן שוכנעתי כי לא ידעו ו/או יכלו הן לדעת על קיומם של הפגמים עליהם הצביע הנתבע. במהלך החקירה הנגדית על-ידי התובעות, עלתה תמונה של אדם שבעל נכס נוסף נאלץ להגיש נגדו תביעת פינוי, אשר אינו עומד בתשלום חובות כנגדו (עמ' 9, ת/4), ונתונים אלו יחד עם גירסתו הלא הגיונית מבססים את התרשמותי בדבר חוסר אמינותו.

7.בנסיבות מקרה זה, כאשר חלפו למעלה משנתיים מאז נחתם הסכם התיווך, ולאור התנהלות הנתבע, אני מוצאת את התניה המחייבת את הנתבע לשלם פעמיים דמי התיווך להם התחייב, כסבירה. עם זאת, אין לחייב את הנתבע בעבור שכר-טירחת עורך-דין, כפי שנתבקש.

8.לסיכום:

אני מקבלת את התביעה במובן זה, שעל הנתבע לשלם לתובעות סך של 23870 ₪ עבור דמי תיווך + מע"מ בנוסף לפיצוי מוסכם על-פי הסכם התיווך בשיעור מלוא דמי התיווך. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות הוצאות בסך של 750 ₪.

כל הסכומים ישולמו בתוך 14 יום מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום המצאת פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל.

רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק-הדין.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"א, 08 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: