זוננפלד נ' מדינת ישראל

פסק דין

החלטתי לקבל את ערעורו של המערער, ולוּ מן הטעם שהלה הורשע מבלי שהודה בכל עובדות כתב האישום וללא שהתקיים הליך של שמיעת ראיות וסיכומים.

כבר הערתי בעבר, לא אחת, בתיקים דומים, כי כאשר נאשם אינו מודה בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום, אין מנוס מהבאת ראיות להוכחת העובדות שהנאשם אינו מודה בהן. עמדתי על הדברים בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בת"פ 6420/09, שאוזכר בהחלטת כב' הנשיאה ביניש בע"פ 1481/10 דוד ארבץ נ' עיריית ירושלים (7.3.10). בהקשר האמור אף הוספתי והערתי בעבר במקרים דומים, כי התביעה מנועה מלהגיש לערכאה הדיונית ראיות שלא באמצעות עדים, כאשר הנאשם אינו מיוצג, ובכלל זה תצלום של מקום החניה, שכן סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מאפשר הגשת מוצגים שלא באמצעות עדים רק אם הנאשם מיוצג על ידי סניגור.

לפיכך, משכפר הנאשם בעובדות כתב האישום, מנועה הייתה התביעה מלהגיש כראיה, שלא באמצעות פקח החניה, את התצלומים שצולמו על ידי הפקח; והיה עליה להוכיח, באמצעות עדים את כל יסודות כתב האישום, לרבות היסוד השלילי של העמדת הרכב על מדרכה שלא נקבעה כמקום חניה מוסדר. משטען הנאשם בתשובתו לאישום, כי המקום שבו הוחנה הרכב לא יועד להולכי רגל, לא היה מקום להרשיעו באותו שלב על יסוד תשובתו לאישום; ועל בית משפט קמא היה לקבוע תיק לשמיעת הוכחות וליתן פסק דין לאחר שמיעת העדויות והסיכומים.

בנסיבות האמורות, אני מקבל את הערעור ומזכה את הנאשם מהעבירה שהורשע בה בבית משפט קמא.

התשלומים ששילם המערער על חשבון הקנס – יוחזרו למערער.

ניתנה והודעה היום, כ"ה בשבט תשע"א, 30/01/2011, במעמד הנוכחים.

יורם נועם, שופט

הוקלד על ידי מרינה מקס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: