זולברג נ' פרדמן

פסק דין

לפני שתי תביעות קטנות, האחת בגובה 4,052 ₪ והשניה בגובה 8,381 ₪ - נזקי תאונת דרכים אחת.

ההליך ויריעת המחלוקת

כאמור מדובר בתאונת דרכים אחת. תאונה זו הצמיחה נזקי רכוש לשתי המכוניות שהיו מעורבות בה.

התאונה התרחשה ביום 3.5.10 בשעה 20:00 ברחוב רמות ים בהרצליה. אין חולק כי סמוך לבניין "הרצליה מדיקל סנטר" ביקש הנתבע בת"ק 10848-07-10, שהוא גם התובע בת"ק 13865-08-10 (להלן – הנתבע) לפנות פניית פרסה מכיוון צפון לכיוון דרום. מוסכם על הצדדים כי רכב מ"ר 87-593-36, שהיה נהוג בידי בנם של התובעים בת"ק 10848-07-10 והנתבעים בת"ק 13865-08-10 (להלן – התובעים), מר יותם זולברג (להלן – מר זולברג), נסע ברחוב רמות ים לכיוון צפון והתנגש ברכב מ"ר 81-803-51 שהיה נהוג בידי הנתבע. אף אין מחלוקת לגבי גובה הנזק שנגרם לשני כלי הרכב בתאונה.

יותם זולברג העיד לפני כי נסע ברחוב האמור בנתיב השמאלי מבין שניים. רכב הנתבע, שנסע באיטיות בנתיב הימני, סטה לפתע לשמאל, על מנת לבצע פניית פרסה. הוא עשה כן מבלי שאותת. ברגע הפגיעה היה מר זולברג במסלול השמאלי קדימה. רכב הנתבע היה אלכסוני לרכב התובעים, כעולה מאופי הפגיעות ברכב התובעים. בחקירה הנגדית אישר מר זולברג כי אחרי מקום התאונה הופכים מתמזגים שני הנתיבים לנתיב אחד.

התובעים טוענים כי האשם הבלעדי בתאונה הוא הנתבע 1, אשר הגיח בפתאומיות מן הנתיב הימני וביקש לפנות פניית פרסה במקום אסור, בו משורטט על הכביש חץ "ישר". הם מבקשים לקבל את תביעתם ולדחות את תביעת הנתבע.

הנתבע 1, מר ליאב פרדמן, העיד כי אף הוא נסע כשפניו לכיוון צפון. הנתבע 1 ביקש לפנות פניית פרסה, אך לגרסתו במקום האירוע ישנו נתיב אחד בלבד. הנתבע 1 אותת, החל לבצע את הפנייה, ואז שמע חריקת בלמים, ורכב התובעים נהוג בידי מר זולברג פגע ברכבו. בחקירה הנגדית טען הנתבע 1 כי עמד לפנות פניית פרסה במקום מותר. הוצגה לנתבע 1 הודעה על תאונת דרכים שהוגשה על ידו לחברת הביטוח אליהו, ממנה עולה כי טען שרכב התובעים נכנס ברכבו מאחור. הנתבע 1 טען כי אביו מילא את הטופס, ואישר כי הנזק אינו מצוי בחלק האחורי של רכבו.

הנתבעים סבורים כי יש לדחות את תביעת התובעים ולקבל את תביעת הנתבע 1. לשיטתם, המקום בו נגרמה התאונה הוא מקום מסוכן, מר זולברג לא שמר מרחק נאות מרכב הנתבע 1, התעלם מאיתות הנתבע 1, ניסה להמשיך בנסיעה קדימה במעבר צר שאינו מתאים לשני כלי רכב, וברשלנותו גרם לתאונה.

דיון

העובדות במקרה זה ברובן מוסכמות. אני מוסיף וקובע, בהסתמך על עדותו של מר יותם זולברג שמהימנה עליי, כי הנתבע לא אותת כנדרש טרם החל לסטות שמאלה על מנת לבצע פניית פרסה. גרסתו של מר זולברג עדיפה בעיני על גרסת הנתבע 1, בין היתר לאחר שמצאתי כי הנתבע 1 מסר לחברת הביטוח שלו (הנתבעת 2) גרסה לפיה פגע בו רכב התובעים מאחור (דבר שאינו תואם את העובדות המוסכמות בדיון שהתקיים לפני). עוד אני קובע, לאחר עיון בתמונות, כי הנזקים שנתגלו ברכב הנתבע מתיישבים היטב עם גרסתו של מר זולברג, ויש בהם כדי לסתור את גרסת הנתבע. הפגיעות ברכב הנתבע כתוצאה מהתאונה היו בדופן השמאלית האחורית, באופן שמתיישב היטב עם טענת התובעים כי הלה חצה את מסלול נסיעתו של מר זולברג באופן חד בדרכו לבצע פניית פרסה.

במצב דברים זה ברי כי הנתבע התרשל וכי התרשלותו המכרעת היא שהביאה לקרות התאונה.

ראשית אציין כי לאחר בחינת הוראות הדין הרלבנטיות דעתי היא כי לנתבע אסור היה לפנות פניית פרסה במקום התאונה. זאת משום שבקטע הכביש בו החל הנתבע 1 לבצע את פנייתו משורטט היה חץ המורה נסיעה בכיוון ישר בלבד. תקנה 44(ב) לתקנות התעבורה אוסרת על פניית פרסה לשמאל מכל נתיב שהוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה. תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה מחייבת נהג לציית לחיצים המשורטטים על הכביש, ושילוב שתי התקנות מוביל למסקנה הברורה כי הנתבע 1 כלל לא היה רשאי לבצע את פניית הפרסה שהחל לבצע כאמור (ראו והשוו ע"פ (חי') 1362/04 מדינת ישראל נ' ברזל אמיר (2004) וכן תת (אשד') 2469/06 תביעות לכיש אשדוד נ' גבאי אייל (2007)). מוכרת לבית המשפט פסיקה אחרת (כגון ע"פ (י-ם) 2432/06 מדינת ישראל נ' דרור בן דוד (2001), אולם אין דעתי כדעת האוחזים בדעה האחרת, והכול מנימוקי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ (חי') 1362/04.

שנית, אף אם המחוקק לא היה אוסר במפורש על פניית פרסה בנסיבות בהן משורטט חץ המורה נסיעה בכיוון ישר בלבד, ברור כי הנתבע 1 לא היה רשאי להחל בפניית פרסה מקום בו מעשהו היווה הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי הדרך, כאמור בתקנה 44(א) לתקנות התעבורה. בנסיבות המקרה, סטה הנתבע 1 מצד ימין של הכביש על מנת לבצע פניית פרסה שמאלית, באופן שהותיר מקום נרחב משמאל לרכבו, בנתיב הנסיעה בכיוון נסיעתו המקורי. פנייה כזו בשום פנים אינה יכולה להיחשב מעשה זהיר ואחראי, במיוחד כך נוכח העובדה כי הנתבע 1 לא אותת אודות כוונותיו. אכן, במקום בו אין דרך מעשית לבצע פניית פרסה אלא מהצד הימני של הדרך, טוב יעשה המבקש לסובב את רכבו לאחור אם יימנע מכך ויתוּר אחר מקום אחר, מוצלח יותר, בו יוכל לעשות כן באופן זהיר. הנתבע 1 נהג את רכבו באופן מסוכן ורשלני שהביא בפועל לתאונה.

לנתבע אחריות מכרעת לתאונה, ומכאן גם אחריות לנזק שנגרם לרכב התובעים. עם זה, למר זולברג אשם תורם לקרות התאונה. אדם זהיר יותר יכול היה לצפות את התנהגותו הרשלנית של הנתבע 1, והיה נוהג את רכבו באופן שהיה מונע את התאונה. עם זה, האשם תורם של מר זולברג משקלו קל במיוחד, שכן קבעתי כי הנתבע 1 לא אותת טרם יצא לפניית הפרסה המסוכנת שביקש לבצע. אני קובע כי האשם התורם עולה במקרה זה כדי 10% בלבד.

הגעתי לכלל מסקנה כי מר זולברג אינו אחראי לנזקים שנגרמו לרכב הנתבע 1. התנהגותו הרשלנית של הנתבע 1 תרמה באופן מכריע לקרות התאונה, ואשמו התורם של מר זולברג אינו יכול להצדיק, בנסיבות העניין, חיובו בנזקי הנתבע 1.

הנזק הישיר (שכאמור אינו מוכחש) שנגרם לתובעים עומד על סך של 2,552 ₪, ובניכוי 10% אשם תורם – 2296.8 ₪. אני פוסק לתובעים הוצאות משפט בסך 750 ש"ח. סך הכול ישלמו הנתבעים לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 3046.8 ₪ בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד – יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: