זוטא נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' אברהמי) בעש"א 3524-02-17 מיום 19.2.2018, בו נתקבל בחלקו ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדת המשמעת לפי סעיף 146 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הפטנטים), ונאסר עליו לעסוק כעורך פטנטים למשך תקופה של שנתיים.

1. אלו, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות ההליכים שקדמה להגשת הבקשה דנן.

           המבקש, המייצג את עצמו לאורך ההליכים כולם, הוא עורך פטנטים במקצועו. בשנת 2008 פנו אליו ה"ה אזיקרי (להלן: המתלוננים) ושכרו את שירותיו לצורך רישום מדגמים וסימן מסחר. ואולם, לטענתם, בשל מחדליו של המבקש נזנחו בקשותיהם לרישום המדגמים וסימן המסחר באופן שהסב להם נזק. בעקבות כך הגישו המתלוננים תביעה נגד המבקש בבית המשפט לתביעות קטנות, ובהמשך הגישו תלונה נגד המבקש לוועדת המשמעת לפי סעיף 146 לחוק הפטנטים בגין התנהלותו. יצויין כי בתלונתם טענו המתלוננים כי אף שיש לזכותם פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות שניתן נגד המבקש, אין הם מצליחים לממשו משום שהמבקש מתחמק מהם. 

2. ועדת המשמעת נתנה את החלטתה ביום 16.10.2012 (להלן: ההחלטה הראשונה). בהחלטה נקבע שהמבקש לא נקט כל פעולה ולא דיווח למתלוננים על הודעות שנשלחו מטעם לשכת המדגמים בנוגע לבקשותיהם, בהן הוזהרו להשלים את בקשותיהם בתוך 14 יום, שאם לא כן יראו אותן כבקשות שנזנחו. נקבע כי בשל מחדלו של המבקש נסגרו תיקי הבקשות לרישום המדגמים, פעולה שהיא סופית ומוחלטת ואינה בת תיקון. התנהלות דומה מצד המבקש אירעה בנוגע לבקשת המתלוננים לרישום סימן המסחר, שהובילה אף היא למחיקת בקשתם (אך יצויין כי בשונה מסגירת תיק מדגם, ניתן לחדש בקשה לרישום סימן מסחר, וכך פעלו המתלוננים לאחר שנודע להם בדיעבד על מחיקת בקשתם).

           ועדת המשמעת קיימה שני דיונים, במהלכם התרשמה כי המבקש "אינו מקפיד לומר תמיד את האמת" וכי "ניהול משרדו לוקה מאד בחסר" (פס' 15 להחלטה הראשונה). הוועדה קבעה כי המבקש לא נהג כראוי בכך שלא דיווח למתלוננים על מגבלת הזמן הקבועה בתקנות המדגמים; בכך שלא דיווח למתלוננים על הודעות לשכת המדגמים ולשכת סימני המסחר; ובכך שלא פעל "להציל" את הבקשות לרישום מדגם ולא דאג שהבקשות לא ייזנחו; ובכך שלא תיעד כראוי ולא שמר תיעוד לגבי הבקשה לרישום סימן מסחר. התנהלותו של המבקש, כך נקבע, עולה כדי "חוסר אחריות במילוי תפקידיו כעורך פטנטים", כלשון סעיף 148(א)(3) לחוק הפטנטים. בגין התנהלותו, השיתה ועדת המשמעת על המבקש עונש האוסר עליו לעסוק כעורך פטנטים לתקופה של שלוש שנים.

3. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעקבותיו הוחזר הדיון לוועדת המשמעת כדי להבטיח שזכותו הדיונית לא תקופח ותינתן לו הזדמנות סבירה לחקור את המתלוננים כעדים. זאת, מבלי שבית המשפט הביע כל עמדה לגופם של דברים (פסק דינה של כב' השופטת י' שיצר בעש"א 25906-11-12 מיום 4.3.2016) (להלן: פסק הדין הראשון).

4. ועדת המשמעת התכנסה אפוא בשנית (תוך חילופי גברי של יו"ר הוועדה, לאחר שד"ר מאיר נועם שכיהן בעבר כרשם הפטנטים והמדגמים תפס את מקומו של עו"ד גבריאלי, שביני לביני הלך לעולמו). ביום 19.1.2017 נתנה ועדת המשמעת את החלטתה (להלן: ההחלטה השניה). ועדת המשמעת שבה וקבעה כי המבקש הותיר רושם בלתי אמין על חברי הוועדה. זאת, בניגוד לרושם האמין שהותירו המתלוננים, הדיוטות בתחום הקנין הרוחני, שכל רצונם היה להביא לרישום שני מדגמים וסימן מסחר אחד באמצעות שירותיו של איש מקצוע. טענות שונות מצד המבקש, כגון שמר זיקרי הוא "מתחזה"; האשמות כלפי חברי ועדת המשמעת כי "הדיחו עדים"; וטענות חוזרות כי לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את העדים, נדחו.

           הוועדה הוסיפה וציינה בהחלטתה כי היא רואה בחומרה את התנהלותו של המבקש בפניה, שלא הלמה התנהגותו של עורך פטנטים בפני ועדת משמעת. בין היתר, צוין שהמבקש סירב להשיב על שאלות הבהרה מצד הוועדה, בטענה 'טכנית' כי מועד חקירתו הסתיים בגלגול הראשון של הדיון בפני הוועדה; כי המבקש ניסה ככל האפשר לדחות מועדי דיון ולהקפיא את ההליך; וכי התעלם מהוראותיה של הוועדה ושב ופנה למתלוננים ו"הזהיר" אותם, כל זאת בניגוד להוראות הוועדה. בסיכומו של דבר, הוועדה שבה על קביעותיה של הוועדה בהחלטה הראשונה בדבר חוסר אחריות של המבקש במילוי תפקידו, והותירה את העונש שנקבע בהחלטה הראשונה – איסור לעסוק כעורך פטנטים למשך שלוש שנים – על כנו.

5. על החלטתה השניה של ועדת המשמעת שב המבקש והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו העלה טענות מטענות שונות. בית המשפט (כב' השופטת ת' אברהמי) כתב פסק דין מקיף ומנומק, בו דחה את טענות המבקש אחת לאחת לעניין אחריותו, שחלקן נטענו בעלמא (יצויין כי בפסק הדין שבה ונמתחה ביקורת על התנהלותו הדיונית הלקויה של המבקש). בין היתר, נדחו טענות המבקש כי מר אזיקרי "התחזה" להיותו לקוח שלו; כי הוועדה לא הודיעה לו על דבר קיומה של התלונה כמתחייב על פי חוק; כי בהיותו פושט רגל, הדיון בוועדה היה טעון אישור של בית משפט של פשיטת רגל; כי לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את העדים; וכן טענות שונות בנוגע להתנהלות הוועדה, לרבות הטענה כי הוועדה פעלה בניגוד עניינים (שכן חבריה הם עורכי פטנטים "מתחרים" של המבקש). בית המשפט עמד על הכשלים המשמעותיים שהתגלו בהתנהלותו של המבקש כעורך פטנטים, וכן התייחס להתנהלותו במסגרת ההליך המשמעתי, לרבות יחסו אל העדים ואל הוועדה, התנהלות המעוררת "חוסר נוחות, בלשון זהירה", כלשון בית המשפט המחוזי (פס' 75 לפסק הדין). בית המשפט תאר את האחריות המוטלת על כתפיו של עורך פטנטים, בציינו כי המבקש מסרב להכיר בכך שנפל פגם בהתנהלותו. למרות כל האמור, בית המשפט מצא להפחית את התקופה בה ייאסר על המבקש לעסוק כעורך פטנטים משלוש שנים לשנתיים, וזאת לאחר התחשבות בנסיבותיו האישיות ובגילו של המבקש (לגביו נאמר כי הוא ככל הנראה יליד 1951 (פס' 74 לפסק הדין)).