זוהר נ' חיון

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר, נכס מסחרי המצוי ברח' העבודה 32/20 באשדוד הידוע גם כגוש 2453 חלקה 116/45 (להלן – "המושכר").

עפ"י תק' 214טז(ב) ותק' 215יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסה"ד להיות מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה טוענת התובעת בין היתר כדלקמן:

1.כי ביום 12.5.04 נחתם הסכם שכירות, ללא יעוץ משפטי, הסכם שנערך ע"י הנתבע ,מועד בו היתה התובעת בהליכי גירושין מבעלה.

2.כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות המלאים ועו"ד מטעם התובעת שלח לנתבע מכתב התראה ואז שילם הנתבע חלק מחובו.

3.כי עדיין קיים חוב דמי שכירות אשר לא שולם.

4.כי ביום 28.10.10 נשלח מכתב אל הנתבע לאור הפרות ההסכם (אי תשלום דמי השכירות) והודעה על ביטול ההסכם וחובתו של הנתבע לפנות את המושכר.

5.כי ההודעה על ביטול הסכם השכירות ניתנה כדין ועל כן חובתו של הנתבע לפנות את המושכר.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טוען בין היתר כדלקמן:

1.כי התובעת היא זו שתמיד באה לגבות את דמי השכירות ותאריכי התשלום היו תלויים רק בה ולדוגמא בשנת 2008 גבתה התובעת את התשלום עבור כל השנה רק בחודש יוני.

2.כי ביום 1.1.08 נחתם חוזה חדש בו הוגדרו דמי השכירות – 0 ₪ עבור השכירות מכיוון שהתובעת קיבלה את דמי השכירות.

3.כי בשנת 2010 קוזזו דמי השכירות בהסכמה מתיקונים שביצע הנתבע במושכר בסך של 3,000 ₪.

4.כי לאחר שקיבל את מכתב העו"ד, שלח בדואר את התשלום עבור 6 חודשים בסך של 3,000 ₪ ולכן אין כל עיכוב בתשלום דמי השכירות.

5.כי התובעת אינה יכולה לדרוש מע"מ שכן היא אינה מוציאה חשבוניות והנתבע אינו יכול להזדכות עליו.

6.כי השקיע במושכר ושיפצו ואם עליו לפנותו כי אז על התובעת לפצותו או להישאר כמה שנים כפי שמתחייב מהאופציה בחוזה.

הדיון בתובענה התקיים בפני ביום 30.11.11 והצדדים חזרו על טענותיהם.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הכרעה

שתי השאלות להכרעה הן: