זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עסקינן בתובענה להכרה בפגיעות בצוואר ובכתפיים כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

2.התובעת עבדה כדיילת שירות במרכולים וביניהם: "מגה בול", "יש" ו"בר כל".

3.מטעם התובעת העידה היא בעצמה; התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ונחקרה בחקירה נגדית על האמור בתצהיר. מטעם הנתבע העיד מר עידן כהן מי שהיה אחראי על התובעת מטעם המעסיק.

בדיון אשר התקיים ביום 2/12/13, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

טענות התובעת

4.לטענת התובעת, עיקר עבודתה היה להעמיס סחורה וחלקה המינורי של העבודה היה לבדוק אלו מוצרים חסרים וביצוע פעולת הקידוד של המוצרים.

לגבי היקף שעות עבודתה של התובעת, טען בא כוחה כי משמיעת העדויות יש ללמוד כי התובעת עבדה בממוצע יותר מ-5 שעות שבועיות וניתן ללמוד על כך מסיכום השעות שצויינו בסעיף ז' למכתב המעסיק.

עוד הוסיפה התובעת, כי המעסיק לא טרח לצרף את תלושי השכר של התובעת, ויש לזקוף מחדל זה לחובת הנתבע.

מדובר בתיק קלאסי של מיקרוטראומה, שכן התובעת הרימה מוצרים בעלי משקל שונה פעמים רבות במהלך יום העבודה, מדובר בהעמסה וסחיבה באופן קבוע של סחורות כבדות וביניהם ג'ריקנים וחומרי ניקוי כבדים, כשמשקלו של כל ג'ריקן כ-4 ליטרים כל אחד. עבודה זו נעשתה בכל שעות עבודתה ובאופן קבוע כשהיא נדרשת להרים את המשאות הכבדים מהמחסן למדפים באמצעות עגלת משא וכן הרמתם וסילוקם מהמדפים לעגלה ולמחסן. לטענתה עבודתה המאומצת והרוטינית גרמה לה לאירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה, אשר הביאו להתפתחות ו/או להחמרת מצבה הרפואי בצווארה ובכתפיה.

התובעת מפנה לפסיקה שהכירה במבוטח שהרים משאות רבים בעלי משקל שונה, ולמרות שלא היה מדובר שם בתנועות שחוזרות על עצמן, הכיר בהן בית הדין כמי שגרמו לבעיות גב בתורת המיקרוטראומה.

טענות הנתבע

5.לטענת הנתבע, תנאי עבודתה של התובעת אינם מבססים תשתית עובדתית לבחינת הפגיעות מהן התובעת סובלת, לכאורה, על דרך של מיקרוטראומה. עוד הוסיף הנתבע וטען כי במסגרת עבודתה נדרשה התובעת לבצע מטלות שונות ומגוונות מבחינת המאמץ, התנועה והמשקל, והיא לא השכילה להוכיח סדר תנועות רצוף, קבוע ואחיד בפעולות שביצעה בעבודתה.

היקף משרתה של התובעת היה מצומצם ביותר, מדובר במספר קטן ביותר של שעות בשבוע, כאשר לפי מוצג נ/4 עבדה בממוצע 4 שעות שבועיות, כאשר ישנן תקופות בהן עבדה יותר שעות וישנן תקופות בהן עבדה פחות שעות.

לטענת הנתבע, אף אם נקבל את גירסת התובעת כפי שהציגה במסגרת תצהיר עדותה הראשית (סעיפים 3-5 לתצהיר), היה מקום לדחות את התביעה, מאחר ועולה מהתצהיר כי התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית, כפי שמתחייבת מהפסיקה לעניין תורת המיקרוטראומה.

מתיאור עבודת התובעת, כפי שנטען בתצהיר, וכפי שהובאה בעדותו של מר עידן כהן, עולה כי בזמן המצומצם שבו עבדה התובעת, לא תמיד נמצאה התובעת בסניף וגם כאשר נדרשה לעבוד שעה אחת ביום, עבדה פחות מכך.

התובעת לא הצליחה להוכיח קיום של תנועות חוזרות ונשנות במשך פרק זמן ממושך. לא ניתן לאתר תנועות הזהות במהותן, והחוזרות על עצמן על פני רצף הזמן, כאשר על התובעת היה לבצע פעולות מגוונות כגון: לעבור בין המדפים ולערוך רשימת חומרים חסרים, ללכת למחסן, לעבור שם בין המדפים או הארגזים כדי לאסוף את הפריטים החסרים, להעמיסם על העגלה, לחזור עם העגלה לאולם התצוגה או למדפים ולהעביר את הפריטים החסרים למדפים, לקודד אותם ובזה לסיים את העבודה. משמיעת הראיות עולה כי התובעת לא פורקת סחורה ולא מעמיסה ארגזים, אלא משלימה את הפריטים על המדפים ומדובר במגוון רחב של פעולות.

דיון והכרעה

6.תנאי להכרה בפגיעה על דרך מיקרוטראומה הינו הוכחת פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה נזק זעיר בלתי הפיך, עד שהצטברות הנזקים הזעירים מביאה לנזק ממשי הפוגע בכושר העבודה של התובע. המחשת הדבר נעשית תוך המשלה לטיפות מים הזולגות על אבן, ועם הזמן מחוררות בה חור.

"שימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם "מאמצים קשים" לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים".