זוהר ואח' נ' גול ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים שארעה ביום 6.2.2010 בצומת הרחובות דרך חברון וכביש הרכבת בירושלים (להלן: התאונה).

2.התובע שהוא גם הנתבע שכנגד, נהג במכונית מסוג גולף מ.ר. 2494662 (להלן: הגולף).

3.הנתבעת, היא התובעת שכנגד, נהגה במכונית מסוג סקודה מ.ר. 1772309.(להלן: הסקודה).

4.הרכבים התנגשו בתוך הצומת המרומזר, והמחלוקת ביניהם הינה מי הם נכנס לצומת בניגוד להוראות הרמזור. שני הצדדים טוענים כי הצד שכנגד נכנס לצומת תוך התעלמות מהרמזור האדום שהיה בכיוון נסיעתו.

דיון והכרעה:

5.מטעם התובע, העידו בפני התובע ואביו שהגיע למקום התאונה זמן קצר לאחריה וניהל את המשא ומתן עם הנתבעת.

6.מטעם הנתבעת העידו בפני הנתבעת עצמה וחבר שניסה לסייע לה, לאחר התאונה, במכירת שרידי הרכב.

7.איש מהצדדים לא הציג בפני, כמקובל במקרים אלו, תמונות וידיאו של הצומת ושל הרמזורים בו.

8.הן התובע והן הנתבעת העידו כי מיד לאחר התאונה הצד השני התנצל והודה בחבותו לקרות התאונה.

9.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים התרשמתי כי התובעת שכנגד לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה את גירסתה ואף לא שיכנעה את בית המשפט בטענותיה.

10.בעוד שהתובע נסע לבדו בגולף, הרי שהנתבעת היתה מלווה בסקודה בחברה, שהיתה עדה לתאונה, ולחילופי הדברים בין הצדדים לאחריה. הנתבעת טענה כי חברתה אמורה להגיע לעדות אך החברה לא התייצבה לדיון.

11.הנתבעת גם העידה כי חברתה אמרה לה מיד לאחר התאונה שהיא לא שמה לב כיצד קרתה התאונה, ושהיא רק הופתעה מאוד מההתנגשות. נראה כי בכך ניסתה הנתבעת לטעון או להסביר כי עדותה של החברה אינה רלבנטית.

12.הלכה היא כי "הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראו, לדוגמה, ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993) בסמוך לאותיות ה-ו; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (לא פורסם, 28.12.94); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס"ד) בעמודים 1650-1649)" (ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2), 2688 , 2693 (2010).

13.בעניינו אף אם העדה עצמה היתה מעידה כי היא לא זוכרת כיצד קרתה התאונה, הרי שהיא כן היתה יכולה להעיד על מהירות הנסיעה של הנתבעת עובר לתאונה, ועל חילופי הדברים שהיו בין הצדדים לאחר התאונה, שכן גם אלו שנויים במחלוקת. על כן מדובר בעדות רלבנטית וההימנעות מזימון העדה לדיון מקימה חזקה לרעת הנתבעת.

14.על כן התביעה של התובע מתקבלת במלואה, והתביעה שכנגד נדחית כולה.

15.להוכחת גובה נזקיו הגיש התובע קבלה על סך של 3,618 ₪ ובנוסף תבע 1,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה של אביו. הנתבעת לא הכחישה את עלות התיקון ואף לא סתרה את טענות התובע ועל כן אני פוסקת לתובע סך של 3,618 ₪ בגין נזקיו. בנוסף הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 500 ₪.

ערעור על פסק דין זה הוא ברשות בלבד. בקשת רשות ערוער ניתן להגיש תוך 15 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש את ביטולו.

ניתן היום, ח' אב תש"ע, 19 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: