זוהר אדיניג'י נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 1.8.2012.

העובדות

המערערת, ילידת 1970, בעלת ליקויים שונים.

ביום 28.12.2011 קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) כי למערערת נכות משוקללת בשיעור 54%, הכוללת בתוכה נכות בשיעור 20% בגין אסטמה לפי פריט ליקוי 6(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956 (להלן: התקנות).

המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה (ב"ל 961-02-12). ביום 3.7.2012 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, בזו הלשון:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים נכות כללית על מנת שתתייחס למסמך רפואי מיום 11.9.11 של ד"ר ויקטוריה רוסנוב (רופאת ריאות), לפיו המערערת משתמשת באופן קבוע פעמיים ביום ב-SYMBICORT וכמו כן סובלת מהפרעה חסימתית ומקוצר נשימה".

בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 1.8.2012 לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את המערערת וקבעה כך:

"הוועדה עיינה בפסה"ד מיום 3/7/12: הועדה נתבקשה להתייחס למכתב דר' רוסנוב מ – 11/9/11.

הוועדה עיינה במכתב זה וכמו כן עיינה באופן מדוקדק בבדיקה המלאה של תפקודי הריאות. בבדיקה זו למעשה לא חל כל שינוי בבדיקת תפקודי הריאות לעומת בדיקה קודמת שבוצעה שנתיים לפני כן. תוצאות בדיקת תפקודי הריאות מראות הפרעה חסימתית קלה עם הפיכות חלקית.

בתשאול הנבדקת מתברר שלא ביקרה בחדרי מיון, לא אושפזה ולא סבלה מהתקפים קשים בשנים האחרונות. מן הראוי לציין שקביעת הנכות הינה על סמך רמתו התפקודית של הנבדק ואינה מתבססת רק על תפקודי ריאות שהינם פרמטר אחד מתוך הערכה כוללת של החולה. לנבדקת אין כלל סיבוכים הקשורים למחלת האסטמה וגם בדיקת תפקודי הריאות מראה שינויים קלים בלבד. למעשה נכותה פחותה מזו שנתנה ע"י הוועדה אך הוועדה מסתפקת בדחיית הערר.

יש לציין שהטיפול בסומביקורט הינו טיפול סטנדרטי לכל חולה אסטמה ועצם נתינתו אינו מעיד על חומרת המחלה".

לסיכום, הוועדה לא הגדילה את אחוזי נכותה של המערערת בגין מחלת האסטמה, כך שהנכות המשוקללת נותרה בשיעור 54%.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

טענות הצדדים

המערערת טענה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מכיוון שלא התייחסה למסמך הרפואי מיום 11.9.2011 של ד"ר רוסנוב ולא דנה בקוצר הנשימה ממנו היא סובלת; כי החלטת הוועדה מבוססת על כך שהמערערת לא ביקרה בחדר מיון, לא אושפזה ולא סבלה מהתקפים קשים בשנים האחרונות; כי קיימת סתירה בהחלטת הוועדה שכן בהתחלה נכתב כי "למעשה לא חל כל שינוי בבדיקת תפקודי הריאות לעומת בדיקה קודמת" ובסיום נכתב כי "בדיקת תפקודי הריאות מראה שינויים קלים". לסיכום נטען כי קביעת הוועדה לפיה נכות המערערת נמוכה מזו שנקבעה לה מצביעה על התחפרות הוועדה בעמדתה ולכן התבקש בית הדין להורות על החלפת הרכבה.

מנגד טען המשיב כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין, החלטתה סבירה ומנומקת ויש לדחות את הערעור.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.