זוביב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת ד. כהן, ס. נשיא), מיום 3.8.10, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בקריית גת כתב אישום שבו מיוחסות לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן: האחת, בקריית גת, ביום 13.6.10 – סם מסוג קנבוס במשקל 50.80 נטו; והשנייה, ביום 23.6.10, בקריית גת – סם מסוג קנבוס במשקל 42.60 גרם נטו. בכל אחד משני המקרים נמכר הסם לסוכן המשטרתי יוגב סאסי (להלן: הסוכן) תמורת 300 ₪.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

4.בהחלטה נשוא הערר ציין בית המשפט קמא, בין היתר, כי השתכנע מקיומן של ראיות לכאורה, וכי לנוכח קיומה של עילת מעצר ולנוכח עברו הפלילי של העורר, לא יהא בשחרור לחלופת המעצר שהוצעה ע"י הסניגור (מעצר בית בבית האחות ובן זוגה באשדוד) כדי להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנות העורר. בית המשפט קמא הוסיף, בין השאר, כי הכלל הוא כי יש להורות על מעצר עד תום ההליכים כאשר קיימות ראיות לכאורה בסחר בסמים. על כן, כאמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו.

5.בערר טען ב"כ העורר, בין היתר, כי אין ראיות לכאורה כנגד העורר, ולחלופין, כי קיים בהן כרסום מהותי. על כן, עתר ב"כ העורר לשחרר את העורר ממעצר, ולחלופין עתר, כי אם ייקבע כי קיימות ראיות לכאורה – להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר או לשלוח את העורר לתסקיר שירות מבחן לבחינת מסוכנותו.

6.ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערר ולדעתה, קיימות ראיות לכאורה ואין בהן בעייתיות. ב"כ המשיבה הדגישה, בין היתר, כי אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות בשלב המעצר, ועל כן, מקומן של טענות הסניגור בעניין הראיות לכאורה להתברר במשפט גופו. כמו כן הדגישה ב"כ המשיבה, כי לעורר עבר פלילי בעבירות סמים, לרבות סחר בסמים, וכי תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בגין הרשעה בעבירה של הספקת סם מסוכן, שהינו בר הפעלה על כל עבירת סמים.

7.לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש אמנם ראיות לכאורה אך הן בעייתיות באופן ממשי וכי יש אמנם עילת מעצר אך יש מקום לקבל תסקיר מעצר משירות המבחן ולבחון אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר שיהא בה כדי להפיג את מסוכנות העורר.

הראיה העיקרית כנגד העורר היא עדות הסוכן.

לטענת ב"כ העורר, יש ליקויים בסיסיים בעדות הסוכן ומדובר בסוכן מדיח.

אכן, מדובר בסוכן בעל עבר פלילי עשיר, אשר סוכם בינו לבין המדינה כי יקבל עד 40,000 ₪ בגין פעילותו, ועל כן יש לו אינטרס מובהק להפליל חשודים רבים ככל האפשר.

עם זאת, כידוע אין כל פסול בהפעלת סוכן סמוי נגד חשודים בסחר בסמים, ואף אם מדובר בסוכן מדיח, כטענת הסניגור, אין בכך כדי לפטור את העורר מאחריות פלילית לעבירות שעבר לכאורה.

העורר מצדו מכחיש את טענות הסוכן מכל וכל.

אין חולק כי לעורר אח שהיה יעד של מבצע איתור סוחרי הסמים, באשר אף הוא מעורב בסחר בסמים.

לטענת ב"כ העורר, העורר ואחיו דומים זה לזה במידה רבה, ולתמיכה בטענה זו הציג ב"כ העורר תמונות שלדבריו הן של העורר ואחיו.

לבד מעדות הסוכן קיימים אמנם חיזוקים מסוימים, אך הם חלקיים ובחלקם הם בעייתיים. כך, למשל, לגבי העסקה הראשונה המיוחסת לעורר, לדברי הסוכן, הוא שאל את העורר אם הוא יכול לארגן לו שקית יפה של גראס והעורר השיב לו בהנהון בראש. לעומת זאת, בצפייה בקלטת הרלוונטית, אין רואים שהעורר מהנהן בראשו, וגם התובעת אישרה במהלך הדיון בפניי, כי "אני ראיתי בקלטת שהוא זז עם הראש, אבל לא ממש מהנהן". בנוסף לכך, אין זיהוי של הקול של העורר בקלטת של השיחות בינו לבין הסוכן, מלבד זיהוי הסוכן עצמו.

זאת ועוד, כפי שציין ב"כ העורר בערר, בעדות של הסוכן מיום 23.6.10, נכתב בין היתר, כי "... אתה תדרכת אותי להגיע למשה זוביב במונית...", כאשר המילה "למשה" נמחקה, ובמקומה נכתב "למאיר".

כמו כן, בעימות שנערך בין הסוכן לבין העורר, ציין הסוכן כי אינו זוכר את העסקה השנייה המיוחסת לעורר.

אכן, בצדק ציינה ב"כ המדינה כי בשלב המעצר אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות. עם זאת, גם מקום שקיימות ראיות לכאורה, דהיינו סיכוי סביר להרשעה (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ (2) 133), על בית המשפט לבחון את משקלן של הראיות לכאורה ואת עוצמתן, וכאשר קיימת בעייתיות של ממש או חולשה ממשית בראיות לכאורה, או כשיש כרסום ממשי בהן, יש לשקול ביתר שאת לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר (ראו למשל והשוו: בש"פ 8402/07 בהלקר נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 24.10.07), בפסקה 7; בש"פ 3710/08 אזרזר נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 14.5.08), בפסקאות 6-7).

8.אכן, ככלל, עבירות סחר בסמים מקימות עילת מעצר ומצדיקות מעצר עד תום ההליכים, מלבד במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: בש"פ 2748/06 מ"י נ' חתואל (ניתן ביום 27.3.06); בש"פ 2374/09 אשקר נ' מ"י (ניתן ביום 13.4.09)).