זוארץ אברהם נ' מנהל מקרקעי ישראל

פסק דין

1.התובע עותר כי בית המשפט יצהיר שהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 24.2.08 במסגרת ת"א (שלום אשקלון) 2431/04, בטל מחמת טעות או הטעיה של בא כח המינהל בהליך הקודם ומחמת עילות חוזיות נוספות.

רקע וטענות הצדדים

2.בשנת 1997 הגיש המינהל תביעה כנגד "הנגב אגודה שיתופית חקלאית" (האגודה) במסגרת ת"א (שלום אשקלון) 1641/97 (ההליך המקורי) בה עתר לצו מניעה קבוע וצו הריסה. נטען בכתב התביעה כי ביום 12.3.96 נחתם חוזה הרשאה אחרון עם האגודה בקשר למגרש המצוי בצומת "מסמיה" והידוע כמגרש 14 המהווה חלק מחלקה 4 בגוש 2499 (המקרקעין) אולם בניגוד להיתר בניה לו הסכים המינהל במרץ 1994 בנתה האגודה על המקרקעין בניגוד למטרת חוזה ההרשאה. לפיכך עתר המינהל לצוות על האגודה להרוס את הבנוי שלא כדין. ביום 10.3.97 ניתן פסק דין מוסכם המקבל את העתירות בכתב התביעה בהליך המקורי.

התובע מפעיל במקרקעין משנת 1983 עסק לתיקון וממכר צמיגים המוכר כמפעל חיוני, כשוכר משנה של האגודה. ביום 3.12.98 חתם על ההסכם האחרון מול האגודה אשר לשיטתו הוארך מידי שנה. ביום 8.7.98 נחתם בין המינהל לאגודה חוזה הרשאה אחרון בנוגע למקרקעין. במכתב מיום 13.1.03 נדרשה האגודה לפנות את המקרקעין. בשנת 2003 – 2004 הגיש המינהל בקשה לביצוע פסק הדין בהליך המקורי ונפתח כנגד האגודה תיק הוצל"פ 14-10699-03-1. סמוך לאחר מכן בשנת 2004 נפתח מכח אותו פסק דין תיק הוצל"פ נוסף לסעד של פינוי כנגד האגודה, ומספרו 14-06741-04-7 (תיק ההוצל"פ). תיקי ההוצל"פ נפתחו על ידי עו"ד הלפטר כבא כח המינהל.

3.בשנת 2004 נודע לתובע מקבלן הוצל"פ כי בכוונת המינהל לפעול לפינוי המקרקעין. התובע הגיש, על ידי עו"ד מורגנשטרן, ביום 18.11.04 תביעה לצו מניעה ובקשה לצו מניעה זמני בו עתר למנוע מהמינהל להפעיל הליכי פינוי ו/או הריסה כנגד התובע, (ת"א (שלום אשקלון) 2431/04 בש"א 1795/04 – ההליך הקודם).

מאחר והמינהל לא התנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין נוהל משא ומתן בין עו"ד מורגנשטרן לבין בא כח המינהל, עו"ד קרניאל (השניים חלקו וחולקים שירותי משרד אחד בירושלים). במכתב מיום 21.12.04 לעו"ד מורגנשטרן הוצע כי תועלה הצעה לועדת פשרות של המינהל לפיה תדחה התביעה בהליך הקודם, ישולם שכר טרחה לעו"ד קרניאל, וישולמו דמי שימוש ראויים מיום 1.1.05 עד לפינוי בפועל, עוד נקבעו ערבויות להבטחת הפינוי ותשלום דמי השימוש. התובע לא חתם על הסכם הפשרה ועו"ד מורגנשטרן התפטר מייצוגו בטרם התקיים דיון בהליך הקודם ביום 22.11.07. במועד הדיון טען עו"ד קרניאל כי גובשו הסכמות והמינהל נאות שיחולו מיום הדיון. התובע טען כי לא יספיקו לו 8 חודשים עד לפינוי וביקש ארכה לבחינת ההסכם. באותו מעמד, בית המשפט קבע דיון בצו המניעה הזמני ליום 24.2.08. מיד לאחר הדיון שלח עו"ד קרניאל לתובע מכתב (ת/5), בו טען כי התובע מבקש למשוך זמן והשיב לתובע שכר טרחה ששולם לו כדי לקדם את הסכם הפשרה. במכתב צויין כי המינהל נאלץ לנהל את התביעה וכי יגיש תביעה שכנגד לסילוק ידו של התובע מהמקרקעין. בעקבות המצב ניסה התובע לנהל משא ומתן בסיוע מר דמרי ועו"ד מנשקו לצורך הארכת פרק הזמן עד לפינוי המקרקעין.

ביום 24.2.08 הוצג לתובע, אשר לא היה מיוצג, הסכם פשרה אשר נחתם וקיבל תוקף של פסק דין, הוא ההסכם נשוא התביעה. בהסכם, הדומה במהותו להצעה מיום 21.12.04, סוכם כי המינהל לא יפעל בהליכי פינוי בתיק ההוצל"פ למשך שמונה חודשים כדי לאפשר לתובע לאתר מקום חלופי לעסקו. להבטחת הפינוי וניתוק חשמל שחובר זמנית ניתנה ערבות בנקאית בסך 25,000 ₪ וערבות נוספת בסך 10,000 ₪ להבטחת תשלום דמי שימוש ראויים.

לאחר שמונה חודשים חילט המינהל את הערבויות והגיש בתיק ההוצל"פ בקשה למתן הודעת פינוי. ביום 29.12.08 אושר בלשכת ההוצל"פ הסעד של הודעת פינוי כנגד האגודה והודעת הפינוי נחתמה ביום 11.1.09. עקב הודעת פינוי זו התקיים ביום 17.6.09 דיון בתיק ההוצל"פ בפני כב' הרשמת, כתוארה אז, א' גרבי. שם הודה עו"ד קרניאל כי בפועל בתיק ההוצל"פ התבקש סעד של פינוי ללא עיגון בפסק הדין שהוגש לביצוע וביקש למחוק סעד זה.

בנובמבר 2009 קיבל התובע אזהרה בתיק הוצל"פ חדש אשר נפתח מכח פסק הדין בהליך הקודם , תיק הוצל"פ 14-16015-09-1. לאחר קבלת הודעת פינוי חדשה שנחתמה ביום 8.12.09, הוגשה התביעה דנן ובקשה לעיכוב הליכים, בש"א 2185/09, לה צורפו מסמכי תיק ההוצל"פ החדש.

4.נוכח התשתית העובדתית שפורטה לעיל טוען התובע כי טעה או הוטעה לסבור כי תלוי ועומד כנגדו פסק דין לפינוי טרם חתימתו על הסכם הפשרה וכי במידה ולא יסכים לפשרה יפונה תוך מספר ימים על ידי המינהל וישא בהוצאות הכרוכות בכך. נוכח טעות זו טוען התובע כי הסכים לחתום על הסכם הפשרה ולהעמיד עצמו, בתביעה שהגיש, כמי שניתן כנגדו פסק דין לפינוי. לטענתו נפלו פגמים ברצון של טעות, הטעיה וכפיה המובילים לביטול הרכיב ההסכמי בפסק הדין שנתן להסכם תוקף. עוד נטען כי המינהל נהג בחוסר תום לב במשא ומתן ונוכח מעמדו כגוף שלטוני מן הראוי לבטל את ההסכם מכח תקנת הציבור.

הנתבע, בכתב התשובה לכתב התביעה, שנפתחה בהליך של המרצת פתיחה, טען כי התובע ידע או היה עליו לדעת כי פסק הדין בהליך הקודם הינו להריסה בלבד ולא לפינוי ולפיכך השתהה בפנייתו לביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. עוד נטען שאין קשר סיבתי בין הטעות הנטענת להסכם הפשרה מאחר והתובע ידע כי תוקפו של ההסכם בין המינהל לאגודה פקע זה מכבר ולכן נדרש הוא לפנות את המקרקעין בהיותו חסר זכויות בהם. בסיכומים נטען לראשונה כי ככל ויבוטל הסכם הפשרה יש לבטלו באופן חלקי, בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (חוק החוזים) ולהשאיר על כנם את רכיבי הפשרה העוסקים בחיוב הכספי.

דיון והכרעה

5.התשתית העובדתית אשר פורטה לעיל אינה שנויה במחלוקת ומהווה הבסיס להכרעה. מעבר לעובדות האמורות העידו מעבר לתובע, עו"ד מנשקו אשר נשכרה על ידו לצורך הארכת פרק הזמן שיוסכם עד לפינויו בפשרה ומר דמרי שתיווך בהעסקתה. עוד העיד עו"ד מורגנשטרן שייצג את התובע בהליך הקודם. מנגד העיד עו"ד קרניאל בלבד אשר ערך תצהיר לקוני ובו טען כי התובע חתם על הסכם הפשרה לאחר שהשתכנע כי אין לו זכויות במקרקעין וכי תביעתו חסרת סיכוי. הוכחשה הטענה כי התובע אויים בפינוי מיידי בתיק ההוצל"פ במידה ולא יחתום על הפשרה.

לאחר שמיעת העדויות שוכנעתי כי עד שכירת שירותיו של בא כוחו הנוכחי של התובע והדיון ביום 17.6.09 בתיק ההוצל"פ לא הבין התובע כי בפועל לא היתה למינהל זכות לפנותו במסגרת תיק ההוצל"פ מאחר ובהליך המקורי לא ניתן פסק דין לפינוי בכלל וכנגדו בפרט.

בחקירת עו"ד מורגנשטרן לא סיפק הוא תשובות מניחות את הדעת לשאלות המתייחסות לקשר החברי בינו לבין עו"ד קרניאל נוכח שנות היכרות ושיתוף שירותי משרד תחת קורת גג אחת. עולה כי יש לקבל גרסת התובעת כי בפגישה מקרית במשרדי המינהל, לאחר שנודע לו על הליך הפינוי בשנת 2004, הופנה על ידי עו"ד קרניאל לחברו עו"ד מורגנשטרן. מעדות עו"ד מורגנשטרן ועדות עו"ד מנשקו ונוכח העובדה כי בתיק ההוצל"פ היה קיים סעד לפינוי עולה כי כל התנהלות התובע היתה תחת הידיעה כי קיים פסק דין לפינוי כנגד האגודה מכוחו מתנהלים הליכי פינוי כנגדו. מסתברת יותר טענת התובע כי פסק הדין המקורי הגיע לידי עו"ד מורגנשטרן מחברו למשרד, עו"ד קרניאל, ולא מידי התובע. אף בחקירת עו"ד קרניאל לא הכחיש אפשרות זו. למרות שאין חולק כי פסק הדין המקורי אוזכר בהליך הקודם ואף צורף לבקשה למתן צו מניעה, מעיון בגוף הבקשה לצו מניעה עולה כי נטען בה במעורב כי ניתן פסק דין להריסה וסילוק יד והתבקש צו מניעה נוכח העובדה כי התובע לא היה צד להליך המקורי ונטען כי קיימות לו זכויות עצמאיות של בר רשות. עו"ד מורגנשטרן אישר בחקירתו כי הבין כי בהליך המקורי היה סעד של סילוק יד ולא ידע להבהיר במדוייק את טיבו של ההליך המשפטי שבחר לנקוט בשם התובע בהליך הקודם. בפועל מקבל אני טענת התובע כי ההליך הקודם ננקט מכח סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 המקנה זכות לצד שלישי, המחזיק במקרקעין, לפנות לבית המשפט ולקבל צו לעיכוב הליך הפינוי.

6.מחקירת עו"ד קרניאל לא ניתנו הסברים מספקים ל"צרוף המקרים" מכוחו שכר התובע שרותיו של עו"ד מורגנשטרן או כיצד שולם לו בשנת 2006 שכר טרחה מטעם התובע טרם אושר הסכם הפשרה (חשבוניות ת/4). העד התמם עת ציין כי הבהיר לתובע כי אי קבלת הסכם הפשרה תוביל לדחיית תביעתו אולם לבסוף אישר כי משמעות דחיית התביעה בהליך הקודם היתה חידוש הליכי ההוצל"פ. אמנם ניסה לטעון כי כוונתו להליכי הריסה בלבד אולם אין ליתן כל משקל לטענה זו שעה שכל ההליך הקודם ננקט לצורך מניעת סעד של פינוי.

מטעם הנתבע לא העידו עדים נוספים, לא לעצם זכותו של התובע במקרקעין ונסיבות פקיעת חוזי ההרשאה עם האגודה ולא באשר לנסיבות פתיחת תיקי ההוצל"פ השונים ואופן ציון הסעדים בהם. עולה כי לשכת ההוצל"פ קיבלה לביצוע פסק דין אשר לא כלל סעד לפינוי ונרשם במחשביה כי התיק נפתח לביצוע סעד של פינוי, עו"ד מורגנשטרן הבין כי קיים סעד של פינוי וכך אף עו"ד מנשקו שניסתה לסייע לתובע לדחות את מועד פינויו. לפיכך, מקבל אני טענת התובע כי נוכח התמונה העובדתית האמורה היה משוכנע כי תלוי ועומד פסק דין לפינוי האגודה מהמקרקעין וכפועל יוצא, פסק דין לפינויו הניתן לביצוע בהליכי הוצאה לפועל בהתראה קצרה.

7.ככלל, ניתן לבטל פסק דין אשר ניתן על יסוד הסכם פשרה בין הצדדים אם נתגלה פגם בגינו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק הדין. בפסק דין אשר ניתן לאחרונה אישר בית המשפט העליון ביטול הסכם שאושר בפסק דין מחמת טעות הנתבע שם אשר סבר כי היה מיוצג על ידי עורך דין אשר בפועל לא ייצג אותו ולכן לא היה ער לטענות משפטיות שיכול היה להעלות במסגרת הגנתו. (ע"א 7663/11 דדון נ' חדד, (29.4.13)). כב' השופט י' דנציגר הדגיש שם את הקושי בהוכחת פגם ברצון ביחס להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין נוכח תכונותיו המיוחדות של הסכם פשרה שיש בו משום "קניית סיכון". יחד עם זאת אישר את ביטול ההסכם שם מאחר והיה מדובר בפשרה חריגה מבחינת סכומה, הנתבע הסכים לשלם סכום העולה על סכום התביעה כנגדו, ולא העלה טענות הגנה מאחר וסבר כי היה מיוצג בעוד שבפועל לא זכה לייצוג.

8.ממכלול הנסיבות שפורטו לעיל מצאתי כי לתובע זכות לביטול ההסכם מכח עילת הטעות בסעיף 14(א) לחוק החוזים. התובע נקט בהליך הקודם בבקשה לסעד הנועד למנוע פינויו מהמקרקעין בתיק הוצאה לפועל שהיה תלוי ועומד. לכל אורך התקופה האמין כי למינהל הזכות למימוש פסק הדין המקורי שניתן כנגד האגודה ומכוחו אף אושר לו לנקוט בהליכי פינוי כנגד התובע. מדובר בטעות יסודית של הבנת מצבו המשפטי של התובע. עובדה היא כי בסופו של יום, סעד הפינוי בוטל בדיון בתיק ההוצל"פ במסגרתו נאלץ עו"ד קרניאל להבהיר לרשמת ההוצל"פ כי אין בידי המינהל פסק דין הכולל סעד של פינוי וביקש למחוק סעד זה. ביטול זה בוצע רק ביום 17.6.09, ללא קשר להליך הקודם ולהסכם הפשרה בגדרו מיום 24.2.08.