זוארס נ' אורנבוך ואח'

החלטה

בפניי בקשה לרישום הערה בהתאם לסעיף 130 לחוק המקרקעין.

בתיק זה הוגשה בקשה לסילוק על סף, ולאחר שנדחתה, קבעתי כי על המבקשים להודיע אם בכוונתם להגיש ערעור על החלטת ביהמ"ש, משניתנה ההודעה כי אין בכוונת המבקשים לערער על החלטתי, יש מקום ליתן החלטה בבקשה לרישום הערת אזהרה.

המבקש טוען, כי רישום ההערה נחוץ, על מנת ליידע כולי עלמא בדבר קיומם של ההליכים, והחשיבות הינה שכל רוכש פוטנציאלי יידע כי מתקיים הליך פירוק שיתוף, וכך התובע לא יידרש בכל פעם שחלק מהמקרקעין נמכר לתקן את כתבי טענותיו.

המשיבים טענו כי מסתתר מאחורי הבקשה ניסיון להקטין את עבירותם של המקרקעין, כאשר חלק מהבעלים כבר מכרו חלקים מהמקרקעין ומהזכויות, ונעשות עסקאות במקרקעין נשוא התובענה לפירוק שיתוף.

סעיף 130 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 , שכותרתו 'הערה לפי צו בית משפט', קובע כי:

"בית המשפט רשאי, בכל הליך שלפניו בענין זכות במקרקעין, להורות על רישום הערה כפי שיקבע."

הערת אזהרה נתפסת במציאות ובפסיקה, כבעלת היבטים קניינים, המאפשרים לבצע מכוחה עולות רבות-העברת כספי התמורה,לקיחת הלוואות מבנקים, שיווק לציבור הרחב, יחד עם זאת נפסק כי לביהמ"ש סמכות רחבה להורות על רישום הערת אזהרה, ראה ע"א 886/97 ש' בורשטיין ואח' נ' מ' חודאד ואח', פ"ד נב(4) 68, 75 שם נקבע כך:

"אין בהוראת סעיף 130 לחוק דבר אשר ימנע מבית המשפט הסמכות לצוות על רישום הערת אזהרה כשהמבקש זכאי לכך על פי דין."

עוד אציין את דברי כב' השופט ארבל בעניין בש"א (נצרת) 3056/05 חברת קרדוש בע"מ נ' אסעד אסחאק קרדוש (פורסם באתר משפטי), כך:

"סעיף זה אינו מזכיר את טיבן של ההערות אשר תרשמנה על פי צו בית המשפט. על כן, לבית המשפט נתונה הסמכות למלא את הוראת הסעיף בתוכן – תוך קביעת תוכנן של ההערות, אשר ירשמו על פי צו שינתן על פי הוראה זו, ככל שהליכים המשפטיים יצדיקו זאת."

ולגופו של עניין, עיון בנימוקי הבקשה מטעם התובע יגלה, כי כוונתו הינה ליידע כל רוכש פוטנציאלי בקיומו של הדיון. אומנם הליך זה אינו סודי, ובוודאי שבמסגרת מכירת מקרקעין לצדדים שלישיים, לא יהיה ואין מקום להסתירו, אולם קיומה של הערת אזהרה, עשויה להוביל רוכש פוטנציאלי למסקנה כי קיימת מחלוקת ביחס לזכויות, והמוכר יידרש ליתן הסברים, שעשויים להרתיע קונים פוטנציאליים.

כאשר אני מאזנת בין רצונו של התובע להודיע על קיומו של ההליך, ומטרתו, היינו, שההליך יחול על כל קונה עתידי, פעולה שבוודאי שניתן לבצעה ללא כל צורך ברישום הערת אזהרה, שכן ניתן להורות לנתבעים ליידע את ביהמ"ש ביחס לכל עסקה עתידית ככל שתתבצע במהלך דיון זה, הרי בשלב זבו מצוי התיק, היינו לפני שמיעתו ולפני שנקבע כיצד בכוונת ביהמ"ש להורות על פירוק השיתוף , אם בכלל, אני סבורה כי החשש שמעלים הנתבעים על פיו קיימת סכנה לפחיתות בעבירות המקרקעין, והרתעת קונים פוטנציאליים עולה על היתרון שעשוי לצמוח לתובע מרישומה של הערת אזהרה.

ביחס לטענתו כי בכל פעם שהנתבע ימכור הוא עשוי להיאלץ ולתקן את כתבי טענותיו, אני סבורה כי גם אם תרשם הערת אזהרה לא ישתנה מצב עניינים זה, שכן ככל וחלק מהמקרקעין יימכר יהיה על התובע לצרף את הקונה החדש על מנת לאפשר לו את יומו בפני ביהמ"ש.

לפיכך אני סבורה כי דין הבקשה להידחות בהיותה מוקדמת נוכח ראשיתו של ההליך שבפניי.

ייתכן וככל שיונחו בפני ביהמ"ש חוות דעת בנושא פירוק השיתוף, האינטרסים הכלכליים והזכויות

של הצדדים, והתיק יעמוד בפני ישיבת הוכחות יהיה מקום לשקול הבקשה בשנית.

בשלב זה הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: