זהר אלדין אבו ליל נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

הוגש וסומן כדלקמן:

תביעה לתשלום דמי פגיעה סומנה נ/1.

חומר רפואי מבית חולים המשפחה הקדושה סומן נ/2.

חומר רפואי מבית חולים העמק סומן נ/3.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"א, 22/03/2011 במעמד הנוכחים.

מירון שוורץ, שופט

החלטה

הטעות תתוקן בהתאם.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"א, 22/03/2011 במעמד הנוכחים.

מירון שוורץ, שופט

החלטה

תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם בשריר הלב שארע בתאריך 19/9/08, נדחתה ע"י המל"ל בהחלטתו מיום 29/7/09. כנגד ההחלטה כאמור, הוגשה התביעה שבפנינו.

1.התובע יליד שנת 1967, עבד ועודנו עובד כאחראי משמרת בוקר בחדר אוכל בבית מלון רימונים נצרת.

2.במסגרת תפקידו זה אחראי התובע על ניהול המתרחש בחדר האוכל, קרי, אחריות על המלצרים העובדים במסגרתו במהלך המשמרת, ועל ניהול חדר האוכל לרבות מתן הוראות להוצאת מזון בהתאם למספר האורחים, תוך שהוא מתאים את סוג המזון לאורחים אשר פוקדים את בית המלון בקבוצות ממדינות שונות ובעיקר מהודו, איטליה וספרד. התובע מבצע את עבודתו במהלך חמישה ימים בשבוע בין השעות 06:00 ל-14:30.

3.ביום 19/9/08, חש התובע במהלך שעות הבוקר, תוך כדי עבודתו, לחצים בחזה מצד ימין, קושי בנשימה, זיעה וחולשה בגוף, כמפורט בסעיף 12 לתצהירו ובעקבות כך פונה לבית חולים המשפחה הקדושה נצרת, שם אובחן כסובל מאירוע לבבי והועבר לטיפול נמרץ לב.

4.לטענת התובע, יש להכיר באירוע כתאונת עבודה, מאחר שמדובר באירוע חריג. התובע טוען, כי בשונה משגרת עבודתו, כפי שהייתה במהלך תשע השנים שקדמו לאירוע, מצא עצמו התובע באותו בוקר אל מול קבוצות תיירים נוספות על אלה המתוכננות ששהו במלון ונאלץ לתת מענה של ארוחת בוקר בין השעות 06:00 ל-07:00 לערך, לכ-460 אורחים, בעוד חדר האוכל יכול לתת מענה בו זמנית ל-270 בלבד.

5.שמענו את עדותו של התובע כעת וכן את טיעוני הצדדים אשר סיכמו בהליך. נציין, כי לכאורה, קיימות מספר נקודות אשר אינן מתיישבות במדויק עם גרסתו של התובע כפי שהובא בפנינו היום, אולם, התרשמנו מעדותו של התובע אשר מהימנה עלינו וכן התרשמנו כי התובע מתקשה מעט בשפה העברית בפרט ובהתבטאות כללית בכלל, וכתוצאה מכך יש להניח, לא ידע לבטא עצמו כראוי כאשר מסר הודעה לחוקר המל"ל.

התובע העיד בפנינו היום, כי אותו בוקר היה שונה וחריג כך שנוצר מצב בלתי אפשרי שחייב את התובע לתת מענה לכמות גדולה ובלתי שגרתית של אורחים, אשר בניגוד למקרים אחרים, הגיעו לחדר האוכל בתוך זמן קצר מאוד, יחדיו. התובע סיפר, כי עדכן את הטבח אשר הודיע לו כי אין מספיק אוכל וכי פעל לעריכת שולחנות באופן מיידי להושבת אחרים במקום אורחים שסיימו ארוחתם. התובע סיפר כי במצב שנוצר: "זרקתי את העניבה שלי והתחלתי לעבוד עם המלצרים. זו פעם ראשונה שזה קרה לי" (עמ' 5 שורה 10). גרסתו של התובע כאמור מהימנה עלינו. יצויין כי בהמשך חקירתו ציין התובע "בשש וחצי כשקיבלתי את ההודעה, התחלתי עם הלחץ, זרקתי את העניבה והתחלתי לעבוד בעצמי כמלצר, צעקתי על המלצרים, זה הכניס אותי לדיכאון והרגשתי כאבים בצד ימין... מאז שקיבלתי את התפקיד שלי בשנת 2001 כאחראי חדר אוכל, לא עבדתי בידיים שלי". (עמ' 6 שורות 9 עד 12).

6.כאמור, בפני חוקר המל"ל הסביר התובע, כי איש לא הרגיז אותו ולא היה כל דבר חריג בעבודתו השגרתית, אך היה קצת לחץ בעבודה באותו בוקר. בעדותו היום, כפי שצוטט לעיל, השיב התובע לשאלות הממוקדות תוך שהוא מספר באופן ספונטני את אשר אירע באותו בוקר תוך שהוא מותיר עלינו רושם אמין ותיאורו מהימן עלינו.

7.העובדה כי במסמכי חדר המיון – היחידה לטיפול נמרץ, לא צויין דבר הלחץ החריג בו מצוי התובע קודם לאירוע, אינו מעלה ואינו מוריד במקרה הנדון. איננו סבורים כי יש לצפות מן התובע במצבו הרפואי הנתון באותה עת, לתאר את אשר אירע בעבודה בשים לב לעובדה, כי אין מדובר במקרה חיצוני וברור ממנו יכול היה התובע להבין כי הוא שגרם או הוא קשור בדרך כלשהי לאירוע הלבבי ממנו סבל. התובע ציין בטופס התביעה כי חש במהלך העבודה כאבים עזים בחזה ואין בעובדה כי נמנע מלפרט את הלחץ שהיה בו באותו בוקר כדי להצדיק את דחיית תביעתו.

8.כפי שצויין לעיל, התרשמנו כי התובע מתקשה קלות בהתבטאותו בשפה העברית, ולאחר שהבין את השאלות שנשאלו, השיב באופן ענייני כך שניתן להתרשם מדבריו כי אכן אירע אירוע חריג באותו בוקר יום 19/9/08.