זגורי נ' נוריאלי

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצויים בסכום של 100,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע- עו"ד במקצועו, ע"פ חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965. (להלן: "החוק" ).

טענות התובע לפרסום לשון הרע,מתייחסות למכתב מיום 21.8.11 ששלח הנתבע בשם מרשיו-יורשי המנוח סולימן פרזן ז"ל,לשני מכותבים. ע"פ הנטען, במכתב זה השמיץ הנתבע את התובע באמירות כאילו השתלט על נכס בקצרין שהיה בבעלות חלקית של המנוח,זייף מסמכי רכישה,גזל והונה. השותף הנוסף לזכויות באותו נכס הינו מר עמרם זגורי (להלן:"עמרם").החל מ- 15.8.09 ועד מועד הגשת התביעה הנכס הושכר לחברה בשם א.ד. עמר בע"מ (להלן:"החברה"),וזאת לפי חוזה שכירות שנכרת בין החברה לבין התובע ועמרם. המכתב נשוא תביעה זו נשלח לחברה ולעמרם.

2.מאחר שמדובר במכתב קצר אביא את האמירות המופנות לתובע כלשונן:

"עם עזיבתו את הארץ הבחין מר אליהו זגורי כי בעלי הנכס לא נמצא וכמוצא שלל רב השתלט על חלקו של מר פרזן בנכס תוך שמזייף מסמכי רכישה, ותוך הטעייה ורמייה של כל הגורמים הרלוונטיים הונה וגזל את המנוח". (סעיף 3)

"הריני להודיעכם בזאת כי מר אלי זגורי אינו רשאי ואינו מורשה לתחום ו/או להשכיר ו/או לעשות כל פעולה משפטית אחרת בקשר לנכס הנ"ל." (סעיף 5)

"חתימת הסכם שכירות בנכס הנ"ל תוך התעלמות מהבעלים הנכונים והשתתפות בהברחת זכויות הינו ניסיון חסר תום-לב הנוגד את הדין". (סעיף 6)

"כל חוזה ו/או מסמך אחר הנוגע לנכס הנ"ל הינו מזויף ומסולף ונעשה בהיעדר זכויות כלשהן מטעם בעלי הנכס האמיתיים ועל-כן הינו הסכם חסר תוקף משפטי". (סעיף 7)

4.לטענת התובע, הטענות והמעשים שיוחסו לתובע במכתב מהווים לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע. התובע העמיד את סכום תביעתו על סך 100,000 ₪ בהתאם להוראות סעיף 7א (ג) לחוק, דהיינו, כפל הסכום הקבוע כפיצוי ללא הוכחת נזק.

5.לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות בינו לבין התובע שכן בעת שליחת המכתב שימש כעורך דינם של יורשי המנוח בנוגע לטיפול המשפטי בנכס. הנתבע פירט כי בחודש דצמבר 2010 נודע לבנו של המנוח, מר יואל פרזן, כי בסמוך למועד עזיבת המנוח את הארץ הציג עצמו התובע כשותף בנכס מכוח הסכם מכר. אלא שההסכם אינו נחזה להיות חתום ע"י המנוח, אלא נחזה כחתום על ידי מר יואל פרזן, אשר הכחיש כי חתם עליו.

בנוסף טען הנתבע לתחולת הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, על פיה לטענתו,דברים שנכתבו במסגרת מכתב התראה לפני נקיטת הליך משפטי, אינם יכולים להוות עילה לתביעת לשון הרע, ועל כן, לטענתו, דין התביעה נגדו להידחות על הסף.

דיון:

הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין,לאחר הגשת סיכומים מטעמם וללא שמיעת עדים.

6.מעשה של פרסום "לשון הרע" מהווה עוולה אזרחית בהתקיים 2 יסודות: פרסום ולשון הרע. אין ספק כי יש במשלוח המכתב משום פרסום שכן נשלח לחברה ולעמרם.

לעניין התנאי שיהיה מדובר בדברי "לשון הרע"- על פי סעיף 1 לחוק- "לשון הרע" הינו דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בפני הרבים, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או ללעג, או דבר שעלול לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו, או דברים העלולים לפגוע באדם, במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

המדובר במבחן אובייקטיבי- מה היא המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. אין חשיבות לשאלה הסובייקטיבית מה הייתה כוונת המפרסם מחד, או הבנת הנתבע בפועל מאידך (ראה דברי השופט מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ. העצני פ"ד מ"ג (2) 333 וכן ע"א 466/86 שאהה נ. הארכיגמון דרדריאן פ"ד ל"ט (4) 734:

"המבחן שבאמצעותו יקבע הדין אם אכן דברים מסוימים שפרסם פלוני עלולים להיות לשון הרע כלפי אדם אלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי מהותי לאמור: לא קובע מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדברים שבאותו פרסום...".

על השופט לבחון, כיצד היו הדברים נתפסים בעיניו של האדם הסביר ובענייננו בעיני הקורא הסביר.

7.לאחר עיון במכתב שוכנעתי כי אכן יש בדברים ובמעשים המיוחסים לתובע במכתב כדי להציג את התובע באור שלילי,להשפילו ולבזותו. אמירות המייחסות לתובע השתלטות על נכס "כמוצא שלל רב"; זיוף מסמכי רכישה (הסכם, או כל מסמך אחר, שנטען לגביו שהוא מזויף ומסולף), הטעיית הגורמים הרלבנטיים; הונאה וגזילת המנוח- יש בהן בוודאי להשפיל ולבזות אדם.

פרסום האמירות, המייחסות לתובע מעשים פליליים בדבר מעילה ומרמה הוא גם פרסום העלול לעשות את התובע מטרה לשנאה ולבוז.