זגורי נ' טאר

פסק דין

בפניי בקשה מטעם הנתבע/מבקש לביטול פסק דינו של בית-המשפט דכאן [כב' הרשמת (כתוארה דאז) רבקה אייזנברג] מיום 24.3.2009 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע/משיב הינו תושב קרית-שמונה , אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה היה הבעלים של רכב טנדר מסוג "מיצובישי מגנום" שמספרו 8795020 (להלן : "הרכב") . הנתבע/מבקש הינו קבלן תושב היישוב חצור-הגלילית , אשר רכש את הרכב מהתובע בתאריך 21.6.2008 על פי הסכם מכר אותו כרתו הצדדים .

בשל חובות ועיקולים אשר רבצו על הרכב הסכימו הצדדים לכך שהרכב יועבר לחזקתו של הנתבע על אף שהלכה למעשה לא ניתן היה לבצע את הרישום בפועל במרשמי משרד התחבורה . אי לכך , הסכימו הצדדים לכך, שהנתבע יהיה רשאי לממן מכספו שלו את עלויות ביטול העיקולים , אשר רבצו על הרכב עובר לרכישתו מהתובע . לטענת התובע , לאחר העברת הרכב לחזקת הנתבע צבר הנתבע חוב כספי בסכום של 3748 ₪ לחובת החברה המפעילה את כביש האגרה "כביש 6" , ובשל כך אף ננקטו הליכים משפטיים כנגד התובע בלשכת ההוצל"פ בת"א .

בתאריך 24.11.2008 הגיש התובע כנגד הנתבע תובענה כספית בסכום של 6000 ₪ בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים , אשר נגרמו לו כתוצאה מן ההליכים המשפטיים הללו . בתאריך 19.3.2009 נשלחה אל ב"כ התובע ממזכירות ביהמ"ש התראה טרם מחיקת התובענה מחוסר מעש . בתאריך 24.3.2009 הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פס"ד במעמד צד אחד . בו ביום , בתאריך 24.3.2009 קיבלה כב' הרשמת (כתוארה דאז) רבקה אייזנברג את בקשת התובע למתן פס"ד במעמד צד אחד בשל אי הגשת כתב הגנה מטעם התובע . ב"כ התובע צירף לבקשתו פסיקתא אותה אישרה כב' הרשמת (כתוארה דאז) שבמסגרתה חוייב הנתבע לשלם לתובע סך של 7748 ₪ , וכן במלוא הוצאות אגרת בית-המשפט ובתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 1342 ₪ .

לאחר שננקטו על ידי התובע הליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש פסה"ד במסגרת לשכת ההוצל"פ בקרית-שמונה הגיש הנתבע לביהמ"ש בתאריך 10.12.2009 בקשה לביטול פסה"ד וכן לעיכוב הליכי ההוצל"פ . לאחר שהצדדים הגישו את תגובותיהם לעניין סוגיית הבקשה לביטול פסה"ד, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה . אליבא דגרסת הנתבע , אותו חננאל דוד , אשר חתום על גבי אישור המסירה , כלל לא הגיע לדירת הוריו של הנתבע , אלא חתם על גבי אישור המסירה באופן דומה לנתבע תוך זיוף החתימה המשורבטת על גבי אישור המסירה אותו צירף התובע לבקשה למתן פסה"ד במעמד צד אחד . לחילופין , גורס הנתבע כי גם בהנחה שתתקבל עמדת התובע לפיה אישור המסירה לא זויף הרי שיש להורות על ביטול פסה"ד מחמת העובדה שהמסירה בוצעה בדירת הוריו של הנתבע ולא במקום בו הנתבע התגורר דרך קבע , וכן משום שאביו של הנתבע לא טרח להעביר לרשותו את כתב התביעה ו/או לציין בפניו כי הוגשה כנגדו תובענה .

בתצהיר המצורף לתגובה לבקשה ציין התובע כי הנתבע מתגורר בדירת הוריו , ולפיכך בחר לבצע את המסירה בדירת הוריו של הנתבע . לטענתו , כתב התביעה נמסר על ידו לאביו של הנתבע בתאריך 3.2.2009 , אולם זה סירב לחתום על גבי אישור המסירה . עוד ציין התובע בתצהירו, כי חננאל דוד אמנם נסע עימו אל דירת אביו של הנתבע , אולם בעת מסירת כתב התביעה לאביו של הנתבע נותר חננאל ברכבו של התובע ורק לאחר מכן חתם על גבי אישור המסירה . לתגובה זו אף צורף תצהיר מטעם ב"כ התובע , עו"ד אלי סגל , אשר ציין בתצהירו, כי הנתבע יצר עימו קשר טלפוני בתאריך 4.2.2009 וביקש להיוועץ בו בכל הצריך לתובענה אשר הוגשה כנגדו , אולם הלה הבהיר בפניו כי הינו מנוע מלייעץ לו מחמת ניגוד עניינים וכי עליו להיוועץ בעו"ד אחר .

דיון והכרעה :

ההלכה הפסוקה קובעת, כי בית המשפט יבטל פסק דין שניתן בהעדר בהתקיים שני תנאים: האחד – הסיבה למחדלו של מבקש הביטול . השנייה – סיכויי ההצלחה בתביעה באם יבוטל פסק הדין (ראה ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133, 139 ; ע"א 146/85 ציון נ' אלבז, פ"ד מא (3) 746).

ההלכה אף קובעת, כי גם אם קיים מחדל של בעל הדין , אזי הנטייה תהיה להסתפק בהטלת הוצאות, אלא אם לא יהיה בהן די כדי לפצות את הצד השני (ראה : השופט גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, עמוד 343) . מבחן סיכויי ההגנה , אינו מחייב להוכיח כי בידי מבקש הביטול ראיות מוצקות ביותר להוכחת גרסתו ודי אם קיימים סיכויים סבירים שטענותיו תתקבלנה (ראה ספרו של השופט גורן שם בעמוד 343). יפים לעניין זה גם דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, (לא פורסם) :"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדמוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו."

מאחר ובתיק זה נחתמה על ידי כב' הרשמת אייזנברג (כתוארה דאז) פסיקתא , אזי עסקינן בפס"ד חלוט לכל דבר ועניין . לפיכך , ההשגה אותה העלה הנתבע בסיכומיו ביחס לגובה הסכום , אשר נפסק על ידי כב' הרשמת במסגרת הפסיקתא , צריכה להידון אך ורק במסגרת ערכאת הערעור המוסמכת לכך ולא במסגרת בקשה לביטול פסה"ד . מותב זה מוסמך לדון בקיומן של העילות המוכרות בדין המהותי לצורך ביטול פסה"ד מחמת נימוקים פרוצדוראליים הן מכח הדין המהותי והן וכן לאור הוראות סעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 .

במסגרת עדותו בביהמ"ש המשיך הנתבע להותיר באופן עמום את מיקום מגוריו המדוייק , בהדגישו כי הינו מתגורר במקום ללא כתובת וללא כל אפשרות לקבל דברי דואר במקום זה (ראה : עמוד 3 שורה 1 ו כן שורות 12 - 13 לפרוטוקול מיום 14.9.2010) .

לפני מספר שנים המחוקק נתן דעתו לסוגיית התחמקותם של אזרחים מדיווח לרשויות אודות כתובת מגוריהם במסגרת חוק עדכון כתובת , תשס"ה – 2005 , המחייב את אזרחי המדינה לעדכן את כתובתם במרשמי האוכלוסין וכן במסגרת הרשויות המקומיות בהם הינם מתגוררים . הוראת סעיף 2(ב) לחוק זה אף קובעת כי המען אשר נרשם במרשם האוכלוסין תיחשב ככתובתו של האזרח למשלוח דברי דואר , וזאת כל עוד האזרח לא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר . הנתבע בחר להתחמק מלציין בביהמ"ש את מקום מגוריו המדויק עובר לביצוע המסירה , אולם חרף זאת לא הציג בפני ביהמ"ש ולו בדל ראייה לכך, כי הכתובת בה בוצעה המסירה איננה הכתובת הרשומה במשרד הפנים ו/או הכתובת בה התגורר בפועל .

זאת ועוד , גרסתו של התובע בתצהירו ביחס לאופן ביצוע המסירה וכן ביחס למקום מגוריו של הנתבע עובר לביצוע המסירה לא נסתרה על ידי אביו של הנתבע , אשר לא זומן לעדות בביהמ"ש ואף לא הגיש תצהיר מטעמו . אמנם , מן התצהיר עולה, כי העד חננאל דוד לא היה עד ראייה למסירה, אולם ב"כ הנתבע בחר שלא לחקור את התובע , אשר ביצע בפועל את המסירה , ובכך לא נסתרה גרסתו לפיה התובענה אכן נמסרה כדין לידי אביו של הנתבע וכן לא נסתרה טענת התובע לפיו הנתבע מתגורר בצוותא חדא עם הוריו במשך שנים רבות . מעבר לכך , הוראת סעיף 481 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 מאפשרת במקרים בהם אין באפשרותו של המוסר לאתר את הנמען להמציא את כתב בי-הדין לאחד מבני משפחתו של הנמען הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים , ולפיכך אין נפקא מינא באם אותו בן משפחה יידע את הנמען אודות התובענה או אם לאו .

גם בעדותו של מר חננאל דוד לא היה כדי לסייע לעניין טענת הזיוף והמרמה אותה ייחס הנתבע לתובע , שכן האחרון ציין במסגרת עדותו, כי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה דומה לחתימתו , אולם חרף זאת לא הדגיש באופן מפורש וחד משמעי כי החתימה הנ"ל מזויפת . כידוע , במקרה שבו בעל דין טוען טענת זיוף או , הונאה או מרמה במסגרת הליך אזרחי אזי על הטוען להוכיח את טענתו על פי מידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי (מאזן ההסתברויות) לבין מידת ההוכחה במשפט הפלילי (הוכחה למעלה מכל ספק סביר) , [ראה : רע"א 9713/07 עו"ד פואד חיר נ' סופיה שטרמל מיום 4.6.2008 ; ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן מיום 20.7.1995] . בענייננו , הנתבע לא השכיל להוכיח גם על פי אמת המידה הנדרשת בדין האזרחי כי חתימתו של העד חננאל דוד זויפה על גבי אישור המסירה בין אם באמצעות הצגת חוות-דעת גרפולוגית או לחילופין באמצעות הצגת אסמכתא אחרת (דוגמת : כתב אישום , פס"ד מרשיע וכו') .

אשר לסיכויי ההצלחה בתביעה , הנתבע אף הודה במסגרת חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי שוחח עם ב"כ התובע ועם התובע עצמו בבקשה להמציא לידיו את שוברי הקנס מהחברה המתפעלת את "כביש 6" , אולם אלו סירבו לעשות כן (ראה : עמוד 4 שורות 19 – 21) . מכאן , ברי כי הוכחה צדקת טענותיהם של התובע וב"כ בכל הנוגע לעצם הידיעה של הנתבע אודות הגשת התובענה כנגדו כבר ביום 4.2.2009 . יפים לענייננו דברי כב' השופט ש. לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד" (תשנ"ט) עמ' 97 בקובעו: "החשיבות שמייחסים להמצאה, אם כי היא משקפת את הדין הקיים – מופרזת היא ויתכן שבטעות יסודה. היא מהווה שריד מתקופה שבה נחשב ההליך השיפוטי כמתחיל עם ביצוע ההמצאה, אך עתה מקובל לראות את ההליך כמתחיל עם הגשתו".

אשר לסיכויי ההצלחה בתביעה , הנתבע איננו חולק בסיכומיו על כך היקף החובות אשר נצטברו לחובת החברה המפעילה את "כביש 6" , ולפיכך נשמטת מניה וביה טענת ההגנה כנגד עילת התביעה המרכזית כנגד התובע . כאמור מעלה , במסגרת הפסיקתא נפסקו לטובת התובע סכומים ניכרים בגין נזק לא ממוני ובגין שכ"ט עו"ד , אולם הדרך הפרוצדוראלית הנכונה להשיג על שיעור הסכומים הללו הינה באמצעות הגשת ערעור ולא באמצעות בקשה לביטול פסה"ד .

לאור המקובץ מעלה לא מצאתי מקום לביטול פסה"ד מיום 24.3.2009 . הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 1500 ₪ . התובע רשאי לשפעל את ההליכים במסגרת לשכת ההוצל"פ .

ניתן היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.