זגדון נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.מונחת בפנינו תביעתו של התובע להכרה באירוע לבבי, כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

2.התובע יליד 1968, עובד כעצמאי בחנות לממכר בעלי חיים בעיר נתיבות.

3.התובע טוען כי במהלך חודש נובמבר 2009, הוא חש בכאבים בחזה, ולאחר בדיקות שעבר, אובחן כי הוא סובל מתעוקת חזה בלתי יציבה ובשל כך הוא נאלץ לעבור צינתור.

4.על פי גרסת התובע הכאבים בחזה הופיעו לאחר שביום 11/11/09 פרץ ויכוח בינו ובין אחיו על רקע שימוש בחנות השייכת לאחיו (להלן: "חנות הגלריה"), בה איחסן התובע ציוד וסחורה השייכים לחנות שבבעלותו.

5.התובע טען כי הוויכוח גלש לצעקות רמות ואף כמעט הוביל תגרה ובסופו נאלץ התובע לשנע ציוד במשקל כולל של 1 טון במשך 3 ימים רצופים.

6.התובע פנה אל הנתבע להכיר בוויכוח שפרץ בינו ובין אחיו כאירוע חריג בעבודה, אשר הוביל לפגימה בלבו, אולם הנתבע סירב לקבל את תביעתו.

7.הנתבע טוען כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי חריג אשר התרחש במהלך עבודתו, ובחומר הרפואי אין כל תמיכה בגירסתו.

8.הנתבע הוסיף כי גם אם הוויכוח שפרץ בין התובע לאחיו, היה בגדר אירוע חריג בעבודתו של התובע, אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגימה אליה טוען התובע.

9.ביום 25/3/13, העיד התובע בפנינו ולאחר מכן שמענו את עדותו של אחיו מר שרון זיגדון ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

דיון והכרעה

10.המחלוקת בין הצדדים נסובה אחר השאלה – האם התובע הצליח להצביע על ראשית ראיה לפיה הויכוח בינו ובין אחיו, לרבות הלחץ והדחק הנפשי בו היה מצוי התובע, באים בגדר "אירוע חריג" בעבודתו של התובע או שלא.

11.בפסיקה נקבע כי קיומו או אי-קיומו של "אירוע חריג" נקבע על פי התשתית העובדתית וקביעה משפטית לגבי משמעותן של העובדות המוכחות (ר' עב"ל 214/98 גרגורי איבניצר – המוסד, (פורסם בנבו)).

12.נקדים את המאוחר ונאמר כבר עתה, כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ושמענו את עדותו של התובע, התרשמנו כי עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 11/11/09 התרחש אירוע חריג במהלך עבודתו.

13.התובע הצהיר כי ביום 11/11/09 הוא נדרש באופן מיידי לפנות את הציוד שאיחסן בחנות הגלריה, וזאת לאחר שלא שעה לפניותיו של אחיו שנעשו קודם לכן, לפנות את החנות (ר' סעיפים 6-7 לתצהיר התובע).

במסגרת עדותו בפנינו, התובע חזר על הגרסה שהציג בתצהירו:

"ת.הבקשה שלו הייתה בשבילי זה מיידית, כי הוא ידע שאין לי איפה לשים את הסחורה, החנות שלי מאוד קטנה איפה שאני נמצא בה, והייתי בלחץ לא היה לי איפה לשים את הדברים והסחורה והייתי בפאניקה".

(ר' פרוטוקול עמ' 5, ש' 8-10).

14.התובע היה נסער מבקשת אחיו לפנות את הציוד, והיה כעוס מאוד, וסיפר כי זאת פעם ראשונה שהתאכזב מאחיו בצורה קשה. התובע חש כי אחיו מתנהג אליו בכפיות טובה, ומאחר ולא ידע היכן להניח את הסחורה השייכת לו חש מבולבל וחסר אונים. וכך תיאר בפנינו התובע את התחושות שאחזו בו באותה עת:

"ת.לא היה לי איפה לשים אותו. זה דברים שיכולים להירקב אם הייתי מעביר למקום רחוק, איפה אני אעביר אותם החנות שלי קטנה בערך 15 מ"ר."