זגדון דויד נ' ברדה נ' מזרחי

פסק דין

1.עניינה של התובענה בזכרון דברים אשר נחתם בין התובע לבין הנתבעים ובתביעה לפיצוי מוסכם בהסתמך עליו.

התובע היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של בית מגורים [להלן: "הבית" או "הנכס"].

על פי כתב התביעה - התובע פרסם את הנכס למכירה, היה בשלבי מו"מ מתקדמים עם רוכש פוטנציאלי וקבע עימו מועד לחתימה על חוזה מכר ליום 27.02.2006 ובאותו היום, שעה שהתובע בדרכו לאילת, קיבל הודעה טלפונית בה נמסר לו כי משרד התיווך, באמצעותו פרסם את הנכס למכירה מצוי בפני חתימת הנתבעים.

נטען כי התובע פנה לרוכש הפוטנציאלי, מסר לו את השתלשלות האירועים ולאור האמור, בוטלה בהסכמה מכירת הנכס לרוכש הפוטנציאלי.

התובע טוען כי לפני החתימה על זכרון הדברים, הוא הודיע לנתבעים כי קיים קונה המעוניין לרכוש את הנכס במצבו הקיים ליום חתימת זכרון הדברים וכי אם יש לנתבעים ספק כלשהו בעניין הרכישה, מוטב שהתובע ימכור את הנכס לאחרים.

אין מחלוקת כי ביום 27.02.2006 חתמו התובע והנתבעים על זכרון דברים (להלן : "זכרון הדברים"), אשר כותרתו "הצעה לרכישה", לפיו מתחייבים הנתבעים לרכוש את זכויות התובע בנכס, וכי במעמד החתימה על זכרון הדברים שילמו הנתבעים לידי התובע מקדמה בסך 10,000 דולר.

עוד על פי כתב התביעה, לאחר החתימה על זכרון הדברים, ניגשו הנתבעים והתובע ובחרו ארונות מטבח, ארונות אמבטיה וכלים סניטריים על פי רצון הנתבעים, והתובע אף שילם עבור פריטים אלה, כפי "טעמם של הנתבעים".

לאחר החתימה על זכרון הדברים (למחרת היום), הודיעו הנתבעים במפתיע על ביטול עסקת המכר.

לטענת התובע, הוא פנה אל הנתבעים ודרש כי יכבדו את התחייבותם לרכישת הנכס ולחילופין, ישלמו לידיו את הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בזכרון הדברים.

מחיר הנכס על פי זכרון הדברים היה 490,000 דולר והפיצוי המוסכם הקבוע בו הינו בגובה 10% מהמחיר.

הנתבעים לא שעו לפניות התובע ומכאן, התובענה אשר הינה על סכום הפיצוי המוסכם בהפחתת המקדמה, דהיינו 39,000 דולר, כפי ערכם בש"ח ליום הגשת התובענה.

2.הנתבעים כופרים בזכותו של התובע לפיצוי.

נטען כי לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, אלא "הצעת רכישה" אשר נחתמה על ידי הנתבעים שהינם עולים חדשים שאינם דוברי עברית ואינם מסוגלים לקרוא את תוכן המסמכים עליהם חתמו.

נטען כי הנתבעים הינם פנסיונרים אשר עלו מצרפת. אין הם יודעים דבר על מהות מסמכים מחייבים בעסקאות תיווך בישראל ואינם דוברים כל שפה מלבד צרפתית.

נטען כי המתווכת זמירה מזרחי [להלן: "המתווכת"] הינה חוליה חשובה בשרשרת האירועים, כי היא אינה דוברת צרפתית, מסוגלת להתבטא באנגלית והתקשורת בינה לבין הנתבעים בוצעה באמצעות קרוב משפחה של הנתבע [להלן: "מר סולומון"], אף הוא עולה חדש מצרפת, וכך קוימה התקשורת, כאשר לעיתים מר סולומון נאלץ לפרוש מהמפגשים בענייניו.

עוד נטען כי הנתבע כמו גם מר סולומון לא היו מסוגלים לקרוא אף מסמך אשר ניסחה המתווכת בעברית ולמדו לגבי תוכן כל מסמך מפיה וכך הוא גם לגבי שיחות טלפון אשר ניהלה המתווכת מבלי שהנתבע או מר סולומון האמור יבינו במה מדובר.

נטען כי פעולת התיווך התנהלה באופן חריג, המתווכת לא הזמינה את הנתבעים למשרד ולא החתימה אותם על הסכם התקשרות, היא הציגה בפני הנתבעים את הנכס אשר מצא חן בעיניהם ולבסוף סוכם מחיר של 490,000 דולר, הצדדים יחד עם מר סולומון הגיעו למשרדה של המתווכת וזה היה המפגש הראשון ביניהם.

נטען כי המסמך המסכם נרשם בכתב ידה של המתווכת בעברית, היא לא טרחה להביא מתורגמן, אך המסמך נשלח בפקס לאדם מסוים, אשר אמר לנתבעת בצרפתית בטלפון ש"הכל בסדר" והדבר נעשה מבלי שתורגם במדויק תוכן המסמך, הנתבעים הבינו כי מדובר בעורך דין המשרת את משרד התיווך כלפי דוברי צרפתית ולמדו כי שמו בנישו.

הנתבעים טוענים כי כשחזרו לדירה וניתחו את לוח הזמנים לתשלום, את המחיר ואת אפשרויותיהם הכספיות, הגיעו למסקנה כי העסקה אינה מתאימה לאפשרויותיהם וביקשו ממר סולומון להודיע על כך למתווכת.