זברסקי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העתירה לפני מופנית כנגד החלטות משיב 1 בנוגע לתנאים של יציאת העותר לחופשות מבית הכלא.

עובדות הרקע

העותר מרצה עונש מאסר בן 3 שנים ו-7 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של גרימה לעזיבת מדינה, הבאה לעיסוק בזנות וסרסרות.

לפני למעלה מחודשיים, לאחר שהעותר סיים לרצות רבע מתקופת מאסרו, בהמלצת מכלול הגורמים האמונים עליו ובשל נתוניו ותפקודו, הוא שולב בסבב חופשות. ביום החופשה נודע לעותר, כי הושתו עליו שלושה תנאים מגבילים: חופשתו הוגבלה ל-12 שעות; לא הותר לו לשהות בדירת משפחתו, אלא בדירה של שכנה המצויה מספר קומות מעליה; במהלך החופשה עליו להיות בפיקוח צמוד של ערבה. בבירור שערך העותר התברר לו, כי התנאים המגבילים יוותרו בעינם גם בחופשתו הבאה ואף הוסף עליו עוד תנאי, ולפיו, עליו להיות בפיקוח צמוד של שני ערבים (להלן: "ההחלטות").

בכתב העתירה נטען, כי ב"כ העותר פנה אל גורמי המשיב 1 בבקשה לעמוד על הטעמים לתנאים שהוצבו לו ובבקשה לשינויים, אך חרף ניסיונו למצות את ההליך המנהלי בפני הרשות הוא לא נענה, ומכאן העתירה.

נימוקי העתירה

במוקד נימוקי העתירה נצבת הטענה, כי ההחלטות בעניין תנאי יציאותיו לחופשות חורגות באופן ברור וקיצוני ממתחם הסבירות ובתוך כך מצדיקות התערבות שיפוטית.

וביתר פירוט.

התנאי של צמצום החופשות ל-12 שעות בלבד אינו מתיישב עם האמור בסעיף 1(א) לפרק ז' בפקודת הנציבות 04.04.00 ולא עם משך חופשותיהם של עמיתיו של העותר, הנוהגים לצאת לחופשות של לפחות 24 שעות ומוביל למסקנה, כי מדובר בהחלטה מפלה, לא שוויונית ובלתי סבירה בעליל.

התנאי השני, שעניינו שהייה בדירת השכנה ולא בדירת משפחתו, בה מתגוררים אשתו וילדיו נעדרת, כל סבירות. ובהתחשב בכך, שהחופשה נועדה, בין היתר, לשמור על התא המשפחתי ולחזק את הקשר בין האסיר לקרוביו, החלטה זו פוגעת באסיר באופן בלתי מידתי ובלתי סביר )להלן: "תנאי הכתובת").

ובאשר לצורך בליווי שני מלווים - מפקחים. לגישת העותר, מדובר בתנאי נטול כל בסיס ונעדר כל הצדקה עניינית, שכן לו היה מדובר בצורך ענייני, חזקה כי הדבר היה נקבע כבר בחופשתו הראשונה.

ב"כ העותר מוסיף ומדגיש, כי המדובר באסיר למופת, שעושה כל שלאיל ידו כדי לרצות את עונשו באופן חיובי ומועיל, והכל מתוך מטרה לנתב את חייו לדרך חדשה. בנתונים כאלה, מקום שאין כל מניעה מהותית ועניינית לזכותו בחופשה - שהיא כידוע פריווילגיה המוקנית לו כדין, אין כל מקום לקביעת תנאים מפלים ושרירותיים כלפי העותר במהלכה.

מאחר וההחלטות מתעלמות מעקרון המידתיות ולוקות בחוסר סבירות המצדיק ואף מחייב התערבות שיפוטית, עותר ב"כ העותר לביטולן.

טיעוני המשיבים

בכתב התשובה של המשיבים נטען, כי העותר נדון למאסר בגין עבירות של שידול לעסוק בזנות, חטיפה/כפיה/ מאסר שווא, קשר לביצוע פשע וסרסרות לזנות.

לדעת המשיבים, ההחלטות מעוגנות משפטית ומבוססות על פקודת הנציבות (להלן: "הפקנ"ץ"). כך, בפרק ב' סימן 11 לפקנ"ץ נקבע, כי הוועדה המשותפת לא תדון בעניין סיווגו של אסיר או בתנאי חופשות בטרם חלפו 6 חודשים ממועד שינוי הסיווג, ובסעיף 11 ב'1 שבה נאמר, כי הוועדה לו תידון בעניין שינוי תנאי החופשה, אלא לאחר שהאסיר יצא לשלוש חופשות. בבסיס סעיפים אלה עומד הרציונל, כי כאשר נעשה שינוי בהגדרתו ו/או בתנאים לחופשות אסיר, יש לאפשר לגורמים המוסמכים לבחון את התמודדותו של האסיר עם השינויים. לכן, ובשים לב לכך, שתנאי חופשתו של העותר נבחנו ביום 4.4.13 והעותר יצא עד כה לשתי חופשות, אין מקום לדון בשנית בתנאי חופשותיו בטרם חלפו 6 חודשים והוא סיים סבב של שלוש חופשות.

מטעמים אלה, סבור ב"כ המשיבים, כי החלטת המשיב 1 סבירה, אחראית ובתחום סמכות המשיב 1 ולא נפל בה כל פגם.

כאן המקום לציין, כי בפתח הדיון בבית המשפט הודיע ב"כ העותר, על דעת ב"כ המשיבים, כי תנאי הכתובת הוסר מהדרך, כך שהעותר יוכל במהלך חופשתו לשהות בדירת משפחתו. כך שהדיון בעתירה הצטמצם לדיון בשני התנאים הנותרים – חופשה בת 12 שעות בליווי שני ערבים.

נקודה נוספת הראויה לציון עניינה בכך, שבמעמד הדיון ולאור הערת ב"כ העותר, בקש ב"כ המשיבים לתקן טעות שנפלה בסעיף 1 לכתב התשובה, בו נטען, כי העותר הורשע גם בעבירות של "חטיפה/כפיה ומאסר שווא", ולא היא. הווה אומר, אין מדובר במי שהורשע בעבירות שעניינן סחר בבני אדם.