זבלח(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום רחובות (כב' השופט י. לוי) מיום 17/1/2011, שבה הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לעסק וגניבה, והיזק במזיד לרכוש. בעובדות כתב האישום נטען כי העורר קשר קשר עם שלושה אחרים להתפרץ לסופרמרקט ביבנה ולגנוב סחורה. הוא הגיע למקום סמוך לשעה 02:00 בלילה כשהוא נהוג במשאיתו, התפרץ יחד עם האחרים לחנות, התפרצו לחדר הקופה הראשית דרך תקרה אקוסטית, ניסרו כספת, גנבו מתוכה סך של למעלה מ-75,000 ₪ וכן המחאות בלמעלה מ-6,000 ₪ וכן מפתחות מחסן ומלגזה. לאחר מכן התפרצו לחדר קצין הבטחון, גנבו דיסק קשיח של מחשב וכרטיס מצלמות, חיבלו במערכת התקשורת, במערכת גילוי האש ובקופות, וגרמו נזק בשווי של 20,000 ₪. העמיסו פריטי סחורה רבים באמצעות המלגזה על משאיתו של העורר.

במקביל הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קמא בדיון בבקשה זו, ציין כי הסניגור לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לעצם ביצוע המעשים, אולם טען להעדר תשתית ראייתית לכאורית לקשר מוקדם בין העורר למעשים. בית המשפט קמא חיווה דעתו בעניין זה כי הכף נוטה בשלב זה לטובת עמדת התביעה. בית המשפט ציין כי אף לשיטת העורר, בהגיעו למקום הבחין בדרך שבה "נפתחה" החנות, בהיותם של "מזמיני" הנסיעה רעולי פנים, באופן שאינו מותיר ספק באשר למהות המעשים ויש בו כדי להטיל ספק רב בגרסת העורר, כבר בשלב זה, כך לדברי בית משפט קמא. בית המשפט סבר כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

בערר מעלה שוב המבקש את סוגיית הראיות לכאורה, אולם שם את הדגש על שאלת המסוכנות ובעיקר על שאלת החלופה, שלא נבחנה כלל על ידי בית משפט קמא. הוא מבקש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ולחילופין להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לכך, בהיותה סבורה כי לאור מסוכנותו הגבוהה של העורר, נוכח העבירות מושא כתב האישום, אין מקום להורות על חלופת מעצר ועל כן לא טעה בית המשפט קמא בכך שהחליט כפי שהחליט.

בהלכת רוסלן פרנקל הידועה (בש"פ 5431/98 פד"י נב(4) 268), נקבע כי "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים או מתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור", ולהקים עילת מעצר של מסוכנות.

נראה לי כי כל המרכיבים הללו, או כמעט כולם, נתקיימו במקרה דנן, באופן המקים ללא ספק עילת מעצר של מסוכנות (הגם שמאז אותה הלכה הוכרה עילת מעצר גם בעבירות רכוש שלא היתה בהן התארגנות לביצוע עבירות רכוש מתוחכמות, ראה למשל: בש"פ 45/10).

בעניין שאלת החלופה, אכן בית המשפט קמא לא התייחס בהחלטתו לשאלה זו כלל ועיקר. אומנם המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הם חמורים, אך גם בעבירות חמורות, חובה על בית המשפט לבחון את שאלת חלופת המעצר, או לפחות להתייחס לכך בהחלטתו. במקרה דנן, גם נוכח העובדה שהעורר נעדר כל עבר פלילי, סבור אני כי ראוי להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו (השווה עמ"ת (נצרת) 16744-09-10), אשר התייחס למידת הסכנה הנשקפת מאת העורר, מידת האמון שניתן לתת בו, והתאמת החלופות המוצעות על ידו ביחס למסוכנותו.

החלטה זו אין לפרשה כהבעת עמדה כלשהי, לכאן או לכאן, באשר להחלטה שתינתן לעניין זה בסופו של דבר.

התסקיר יוגש לבית משפט קמא, שיבחן, לאור התסקיר, האם ניתן או לא ניתן את העורר לחלופה כלשהי, ואם ימצא כי העורר ראוי לאמונו של בית המשפט, יקבע את טיב החלופה.

שירות המבחן מתבקש להגיש את התסקיר לבית משפט השלום ברחובות (תיק מ"ת 7592-01-11) עד ולא יאוחר מיום 21/2/2011, ובית המשפט מתבקש ככל האפשר לקיים את הדיון סמוך לאחר קבלת התסקיר.

לפי שעה ישאר העורר במעצר עד להחלטה אחרת.

ניתנה והודעה היום כ"ז שבט תשע"א, 2/1/2011 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: אלה דגן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: