זבירוב נ' אריקה

החלטה

לפני מונחת בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת, ביום 12.9.2013, שלא בפני הצדדים.

פסק הדין ניתן לאחר שהמבקשת לא הגיעה לדיון הוכחות שנקבע ליום 6.5.13 (חרף שנשלח לה זימון כדין), במסגרתו ניתנה למבקשת אפשרות להודיע מדוע לא התייצבה לדיון, בטרם ינתן פסק דין בהיעדר התייצבות.

המבקשת לא הודיעה דבר עד ליום 12.9.13 ולפיכך ניתן פסק הדין כנגדה.

על מנת לסבר את האוזן, אציין כי מתיאור עובדות המקרה עולה כי המבקשת הייתה בעלת גן ילדים בנתניה, בו הועסקה המשיבה כסייעת. המשיבה פוטרה לאחר מקרה מצער ביותר שבו נשכחה אחת מהפעוטות ברכב ההסעה לגן ומצאה את מותה, לכאורה בעת שהיו הילדים, בין היתר, באחריותה של המשיבה. לאחר המקרה, נעצרה המשיבה, ונאלצה להיעדר מעבודתה. בעקבות היעדרות זו החליטה המבקשת לפטרה תוך שלילת פיצויי פיטורין.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, לא ידעה אודות מועד הדיון ולא קיבלה כל זימון.

כמו כן, טוענת המבקשת כי קיימות לה טענות הגנה טובות, לפיהן נאלצה לפטר את התובעת משום שלא הגיעה לעבודתה וכן משום שהתרשלה בעבודתה.

המשיבה, מצידה, מבקשת לדחות את הבקשה לביטול פסק דין ולהותיר את פסה"ד על כנו. לטענתה, היעדרותה של המבקשת מדיון ההוכחות שנערך ביום 6.5.13 הינה מאפיין שיטתי בהתנהלותה הדיונית.

זאת ועוד, טוענת המשיבה, אין למבקשת טענות הגנה טובות וכל טענתה היא כי המשיבה התרשלה. טענה זו לגישתה אינה מקימה אפשרות לשלילת פיצויי פיטורין, בפרט לאור העובדה שבעלה של המשיבה הורשע על פי הודאתו בגרימת מותה של הפעוטה ברשלנות.

דיון והכרעה

סמכות בית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

בפני בית הדין עומדת האפשרות לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מחובת הצדק, לדוגמא מקום בו היה פגם בהליך ההמצאה (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 282 (להלן: "אורי גורן")).

במקרה דנן טוענת המשיבה כי ההמצאה על מועד הדיון הומצאה כדין, ואכן בית הדין נתן את פסק דינו רק לאחר שנחה דעתו כי בוצעה המצאה כדין ולאחר שלא השכילה המבקשת להודיע מדוע לא התייצבה לדיון כפי שנתבקשה לעשות בפרוטוקול הדיון מיום 6.5.13, אשר אף הוא הומצא למבקשת.

עם זאת, גם לאחר שנקבע כי פסק הדין לא יבוטל מחובת הצדק, עדיין מסורה סמכות לבית הדין לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו. במסגרת זו ייבחנו שני עניינים: הראשון הוא סיבת מחדלו של הצד כנגדו ניתן פסק הדין, והשני הוא סיכויי הצלחתו בתביעה העיקרית (ר' אורי גורן, עמ' 281-284).

לעניין סיבת מחדלה של המבקשת, הרי שהמבקשת טענה כי לא הגיעה לדיון אשר קבוע היה בתיק זה משום שלא קיבלה את הזימון אליו ואף לא את פרוטוקול הדיון. אמנם, במערכת נט המשפט מופיע אישור מסירה של הזימון לדיון והפרוטוקול, כל אחד מהם במועדו, אך אישורים אלו, בניגוד לאישור מסירת פסה"ד אשר הגיעה לידי התובעת וחתימתה האישית מופיעה על גביו, חתומים בידי בן משפחתה של המבקשת וקיים ספק האם אכן נמסרו לידה.

כמו כן, אין מדובר במקרה בו נתבע מתעלם כליל מקיומו של תיק, אלא שבמקרה דנן הוגש כתב הגנה והמבקשת, בניגוד למשיבה, אף הופיעה לדיון קדם המשפט אשר נערך ביום 23.4.12 ולכן נראה כי אין ממש בטענותיה של המשיבה בנוגע להתנהלותה הדיונית של המבקשת, למצער בפני ביה"ד כאן.

אם כן, התרשמתי כי התנהגותה של המבקשת אינה עולה כדי יחס מזלזל כלפי בית הדין וכלפי הצד שכנגד, אלא שהייתה לכל היותר רשלנית, באופן שאינו מצדיק דחיית הבקשה לביטול פסק דין.

מדיניותם של בתי הדין לעבודה היא לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם ורק במקרים חריגים להותיר על כנו פסק דין שניתן במעמד צד אחד, חרף בקשה לבטלו, בכפוף לתשלום הוצאות.

הלכה פסוקה היא כי שיקול סיכויי הצלחת התביעה עולה בחשיבותו על שיקול סיבת המחדל (ר' ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל, ניתן ביום 15.12.10, פורסם במאגרים האלקטרוניים):