זבידאת נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל שקבעה צו חיוב בתשלומים של 1300 ₪.

1. לאחר שעיינתי בבקשה, וכן בצרופות חסרות שעל הגשתן הוריתי, נחה דעתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה, ואני מורה על דחיתה מכוח סמכותי הנתונה בתקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל.

2. הבקשה המקורית הוגשה בחסר. כן צורף פרוטוקול הדיון מ 26.2.12. באותו דיון נערכה למבקש חקירת יכולת, אלא שמאחר ולא המציא מסמכים רלבנטיים בסיסיים המלמדים על גובה הכנסה – ראתה הרשמת לחייבו בהמצאתם (תלושי שכר ואישורי קצבאות מהמל"ל). לאחר מכן ניתנה ההחלטה נשוא הבר"ע (ההחלטה המורה על חיוב חודשי בתשלומים בסך 1300 ₪). אלא שאותה החלטה לא צורפה לבר"ע, כך שלא ניתן היה לבחון אותה לגופה אף לא לדעת (להבדיל מלשער) אימתי ניתנה. כמו כן לא צורפה הבקשה שהגיש המבקש לרשמת, בעקבותיה ניתנה אותה החלטה.

3. לפיכך הוריתי ב 16.4.12 להגיש אותם חוסרים.

4. לאחר שצורפו, ראשית יש לומר שנחזה שחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ולא התבקשה הארכת מועד.

כאמור בכותרת הבר"ע, ההחלטה עליה מבוקש ליתן רשות ערעור הנה ההחלטה שקבעה צו חיוב בתשלומים בסך 1300 ₪. החלטה זו הנה מ 5.3.12. הבר"ע (שיש להגיש בתוך 20 יום מיום ההמצאה לפי תק' 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל) הוגשה רק ב 16.4.12. המבקש אף לא קיים חובתו לציין אימתי הומצאה ההחלטה עליה מבקשים הרשות לערער (ויש גבול לכמות ההשלמות שיש כל פעם לבקש) אולם על פני הדברים, ואף בהינתן פגרת הפסח, חלף לו מנין 20 הימים.

4. לאחר מתן ההחלטה נשוא הבר"ע הגיש המבקש שתי בקשות נוספות להפחתת צו החיוב בתשלומים, (בקשות מה 21.3.12 ומה 28.3.12). הרשמת בהחלטותיה מה 21.3.12 ומה 28.3.12 התייחסה לבקשות אלה כאל בקשות לעיון חוזר בלא חידוש שיצדיק שינוי ההחלטה מה 5.3.12. ואכן בקשות לעיון חוזר, מעבר לכך שכלל אינן מוכרות בחוק ההוצאה לפועל, בודאי שאינן יכולות לזכות המבקש בהארכת מועד להגשת בר"ע שלא הגיש במועד. לא החלטות אלה כאמור הן נשוא הערעור, כאמור בכותרת הבר"ע, אלא ההחלטה מ 5.3.12 שקבעה צו חיוב בתשלומים בסך 1300 ₪ לחודש.

5. ועוד בענין אחרון זה, אומר כי חוק ההוצאה לפועל מאפשר מחד לחייב להגיש בקשות להפחתת גובה החיוב החודשי בתשלומים: ראה סע' 69ב לחוק ההוצאה לפועל. מאידך כוונת סע' זה, וכעולה אף מלשונו, אינה לאפשר בקשות לעיון חוזר והשלמות טיעונים ונתונים שהיה צריך לצרף מראש, במעין מקצה שיפורים מתגלגל וחוזר עד אשר תיענה בקשתו. כאמור, בקשה לעיון חוזר אינה מוכרת בחוק ההוצאה לפועל, אף כי רבים החייבים הנוקטים בפועל בדרך זו. הכלל הוא שעל החייב לצרף מיוזמתו כל נתון טיעון ומסמך שיש בו כדי להאיר עיני רשם ההוצאה לפועל ביחס ליכולתו הכלכלית, היינו הכנסותיו והוצאותיו. כך בטרם תתקבל החלטה המערבת מטבעה אומדן הוצאותיו והכנסותיו שיש להביא בחשבון לצורך מבחן יכולת הפירעון . יכול אמנם הרשם לבקש מיוזמתו פרטים רלבנטיים שהחייב החסיר (כפי שעשתה הרשמת במקרה שבפני) אולם אין זה גורע כמלוא הנימה מחובתו של האחרון לצרפם מראש וביוזמתו.

6. בענין אחר שבא בפני (רע"צ 12719-09-11 ישראל נ' בן מרגי ואח'), אמרתי הדברים הבאים:

"... חוק ההוצאה לפועל ביקש בפירוש להטיל נטל דווקני על חייב המגיש בקשה לצו תשלומים להיכנס לעובי הקורה ולפרט בבקשתו את מלוא הנתונים והאסמכתאות הזמינות התומכות בעמדתו, אשר יאפשרו לרשם ההוצל"פ להכריע בה, גם בלא צורך או חובה לקיים בהכרח חקירת יכולת.  

חייב שאינו עושה כן נוטל סיכון. יכול אמנם הרשם לפרט מהם החוסרים הנצרכים לשם הכרעה בבקשה. אך אין הוא חייב לעשות כן, היינו לעשות מלאכתו של החייב במקומו. בהגשת הבקשה באופן חסר יש טעם לפגם, ויכול הרשם גם להסיק מהגשתה באופן שכזה מסקנה לרעת החייב; היינו שיש טעם הגיוני שמלוא הנתונים הנצרכים לא פורטו ומלוא המסמכים התומכים שניתן היה לצרף לא צורפו. או למצער שהחייב לא המחיש ההצדקה להיענות לבקשתו. אחרי הכל על החייב הנטל להמחיש צדקת בקשתו שאין הוא יכול לעמוד ביותר מן הסכום החודשי שהתבקש (במקרה זה – 150 ₪). אין כלל של ברזל שינחה שיקול דעתו של הרשם במקרה אשר כזה, והשאלה היא שאלה של הפעלת שיקול הדעת באופן הגיוני ממקרה למקרה.

אין דין השמטה מקרית של מסמך שצוין שצורף ולא צורף בשגגה, או חסר במסמך אחר לגבי הוצאה זניחה, כדין חסר במסמכים מספר או מסמך שיכול לאשש הוצאה חודשית ניכרת.

גם אין ממש בטענה שחייב הרשם במקרה אשר כשזה לזמן החייב לחקירת יכולת . שיקול הדעת הניתן לרשם בסע' 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל הנו שיקול דעת במובן החזק (היינו "רשאי" לא במובן "חייב"). במקרים של טעות ברורה ניתן כמובן להתערב בשיקול דעת זה. אך המקרה שבפנינו אינו מקרה של טעות כזאת אלא כאמור מקרה של חייב שאינו מצרף מסמכים שניתן היה לצפות שיצרף לתמיכה בטענותיו, שעליו להמחישן. אם ניתן צו ביניים לחיוב בתשלומים, כי אז יש לאפשר לזוכה לטעון (ואף לקיים חקירת יכולת אם ביקש זאת הזוכה. אם לא ביקש – יכול הרשם להחליט מיוזמתו על חקירת יכולת או להסתפק בבדיקת יכולת מעיון בבקשת החייב והמסמכים שצורפו לה (סע' 69ז לחוק)....

מגמתו של חוק ההוצאה לפועל להטיל על החייב הנטל לפרוש התמונה בשלמותה באה לידי ביטוי בהנחיה לפיה לא תקבל כלל לשכת ההוצל"פ בקשה למתן צו תשלומים אם לא צירף החייב כתב ויתור סודיות והצהרה כאמור בסע' 7א(א) לחוק ההוצאה לפועל. ההצהרה הנזכרת בסע' הנ"ל הנה בטופס פרטים מובנה. בניגוד לטענת ב"כ המבקש בסע' 6 לבקשת רשות הערעור, יש בהחלט דרישה לצירוף המסמכים התומכים עצמם: ס"ק (1) של סע 7א(א) דן ב"הצהרה מנומקת הנתמכת במסמכים...". נוסח זה והניסוח הפרטני שאחריו בהחלט מלמד על גישה קפדנית, הן במידת הפירוט והן ביחס לתיעוד התומך, שאין להקל בה ראש."

אותן שתי בקשות חוזרות שהגיש המבקש אין עניינן בשינוי שחל ביכולתו לפרוע את החוב, כלשון סע' 69ב לחוק ההוצאה לפועל. גם לא ברור מהו אותו שינוי שחל משעה שחלף חודש או פחות מאז מועד חקירת היכולת. עניינן בנסיונות חוזרים לשכנע את הרשמת שטעתה בהחלטתה מה 5.3.12 בעקבות אותה חקירת יכולת צדקה אפוא הרשמת כאשר סיווגה החלטות אלה כבקשות לעיון מחדש ודחתה אותן.

7. מעבר לצורך, משנחזה שחלף המועד להגשת הבר"ע, יאמר גם שאף לגוף הענין לא מצאתי שההחלטה אי סבירה במידה המצדיקה התערבות בשיקול הדעת הרחב יחסית המוקנה לרשם ההוצל"פ בקביעת צו החיוב בתשלומים. בודאי לאחר שנערכה חקירת יכולת.

בעבר נערכה למבקש חקירת יכולת קצרה על ידי הרשם בעכו, בעקבותיה הוטל עליו חיוב התשלומים בסך 350 ₪, בהחלטה מ 25.10.11. הוא ביקש להפחית החיוב החודשי ל 250 ₪. כאמור נערכה לו חקירת יכולת חוזרת מקיפה למדי בדיון בפני הרשמת מה 26.2.12. אותה חקירה העלתה שהחייב לא צייר התמונה המלאה בחקירתו הקודמת ובבקשותיו, כפי שאף ציינה הרשמת בסע' 6 להחלטתה. בדיון מה 25.10.11 בפני הרשם בעכו, שבו הושת צו חיוב בתשלומים בשעור 350 ₪ בלבד, ציין שאין הוא מוצא עבודה. בבקשה ובדיון בפני הרשמת התברר לראשונה כי הוא עובד במשרה חלקית ומשתכר 1100 ₪. לכך מצטרפות ההכנסות הידועות מקצבת המלל ומקצבת הילדים.

גם הרשם בעכו התרשם שהמבקש אינו ממצה פוטנציאל ההשתכרות אם כי ראה לנכון להשית רק 350 ₪ לחודש. מעיון בפרוטוקול אף עולה כי אף לשאלות הרשמת השיב המבקש בתחילה כי אין הוא עובד, ורק בהמשך, בחקירת ב"כ הזוכה אישר כי הוא עובד 3 שעות ביום במכללת סכנין, עובדה שלא פורטה בעבר. אז כאמור גם חוייב בהמצאת התלושים, מהם עולה כי הוא עובד כבר מפברואר 2011, כלומר נתון שהיה ידוע לו לעת חקירתו בפני הרשם בעכו באוקטובר 2011.

יש עוד לציין כי צירוף הוצאות הפלאפון והסלולאר של המבקש לחודש עולה כדי 500 ₪ בקירוב - ובצדק התייחסה הרשמת להוצאות אלה בהחלטה כאל הוצאות מופרזות. אין מדובר במותרות, אולם מאידך אין מדובר גם בהוצאה שבשעור כזה יש להעדיף זכותו של המבקש ומשפחתו להוציאה על פני חובתו לסלק חובו. לדידי די בנתונים מצטברים אלה , בודאי בצירוף הנתון הנוסף שציינה הרשמת ולפיו זהו תיק ההוצל"פ היחיד הפתוח כנגד המבקש והוא יכול אפוא לרכז משאביו העודפים כדי להביא לסילוק החוב – על מנת להצדיק התוצאה. במידת הזהירות הראויה אציין גם שאי גלוי התמונה המלאה בעבר ביחס להשתכרות, יכול ותצדיק התייחסות בקב של חומטין לגרסת המבקש ביחס למלוא מקורות ההכנסה הזמינים שבידו, אף לאחר צירוף התלושים.