זביב נ' מנהל מקרקעי ישראל

פסק דין

זוהי תביעה להכרה בבעלותם של התובעים בשטחי קרקע, הצמודים לנכסיהם, ברחוב שבזי אשר בשכונת עין יעקב באבן יהודה.

עיקר טענות הצדדים

1. התביעה הוגשה בשנת 2006, כהמרצת פתיחה (ה"פ 1347/06). בהמשך הועברה לפסים של תביעה רגילה (החלטת כב' השופט ניסים ישעיה מיום 23.10.07); הצדדים הגישו כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה.

התובעים 1 – 2, ציון ואביבה זביב, הם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים היום כחלקות 59 – 60 בגוש 8950, וטוענים להכרה בזכויות גם בחלקות 45, 51 באותו גוש.

התובעת 3, גב' מרים לוי, היא בעלת הזכויות במקרקעין הידועים היום כחלקות 57 – 58 באותו גוש, וטוענת להכרה בזכויות גם בחלקות 44, 50 בגוש זה.

המדובר בשיכון עולים, שיושב בשנת 1945, באמצעות הסוכנות היהודית וחברת "גב-ים", על ידי 13 משפחות. שתי המשפחות טוענות, כי כל המשפחות רכשו למעשה זכויות לא רק בשטח של כדונם אחד, שעליו הוקם בית קטן, אלא בשטח גדול יותר, של 2.5 דונם, שבו החזיקו וגידלו גידולים שונים. הם מבקשים הכרה "פורמלית" בשטח כולו, זאת לאחר שנתקלו בקושי לקבל בו זכויות בניה והקצאה בפטור ממכרז.

2. המינהל מבהיר, כי הוא מכיר בזכויות התובעים כדלהלן: זביב הם בעלי זכויות חכירה בחלקות 59, 60 בגוש 8950, בשטח כולל של 982 מ"ר (חלקה 59 בשטח של 532 מ"ר וחלקה 60 בשטח של 450 מ"ר); חלקה 59 חופפת בקירוב למגרש 2024 (כסימונו, וכך גם יתר המגרשים להלן, בתוכנית הצ/48/1-1), וחלקה 60 חופפת בקירוב למגרש 2025.

תביעת זביב נוגעת לחלקה 45, החופפת בקירוב למגרש 2038, ושטחה 450 מ"ר, וכן לחלקה 51, החופפת בקירוב למגרש 2039, ושטחה 752 מ"ר.

לוי היא בעלת זכויות חכירה בחלקות 57, 58 בגוש 8950, בשטח כולל של 1,004 מ"ר (חלקה 57 בשטח של 549 מ"ר וחלקה 58 בשטח של 455 מ"ר); חלקה 57 חופפת בקירוב למגרש 2022, וחלקה 58 חופפת בקירוב למגרש 2023.

תביעת לוי נוגעת לחלק מחלקה 44, החופפת בקירוב למגרש 2036ב', ושטחה הכולל הוא 757 מ"ר, וכן לחלק מחלקה 50, החופפת בקירוב למגרש 2037, ושטחה הכולל הוא 795 מ"ר.

המינהל טוען (לצד טענות של התיישנות ושיהוי), כי משפחות זביב ולוי, כיתר המשפחות, קיבלו שטח אדמה של כדונם אחד, וגם אם החזיקו בשטח נוסף, אין בכך כדי להקנות להם זכויות בו.

דיון והכרעה

3. הגעתי למסקנה, כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה, המוטל עליהם, להוכיח את תביעתם, שלפיה הוקצו להם זכויות מגורים ועיבוד חקלאי במקרקעין בשטח העולה על דונם אחד.

אפנה תחילה לראיות הכלליות, הנוגעות לכלל המשתכנים, ולאחר מכן לראיות הספציפיות ביחס לתובעים.

כללי

4. ממכתבו של ראש המועצה המקומית אבן יהודה מיום 21.6.83 (נספח ב' לתצהירה של הגב' מיטרה יעקב) עולות העובדות הבאות: המשפחות אשר התיישבו בשכונת עין-יעקב בשנת 1945 "קיבלו דונם אדמה לכל יחידת דיור" (ברשימת בעלי החלקות שבעניינם פנה ראש המועצה כלולים מר זביב זכריה והגב' לוי מרים). בשל פרנסתם הדחוקה עיבדו המשתכנים הראשונים גם שטחים פנויים שהיו צמודים לאותו "דונם אדמה" (מדובר בשטחים לבניה שלא אוכלסו, והיו צמודים למגרשים בהם הוקנו למשתכנים זכויות). פנייתו של ראש המועצה בוצעה במטרה לשכנע את המינהל להחכיר למשפחות המשתכנים הראשונים גם את השטחים הצמודים למגרשיהם, וזאת כפתרון דיור לבנים. כלומר, מלכתחילה הוקצה שטח של דונם בודד לכל יחידת דיור שנמסרה למשתכנים הראשונים; מטרת פנייתו של ראש המועצה הייתה לשכנע את המינהל להחכיר את השטחים הצמודים לבנים הממשיכים ולא לאחרים. פנייה זו מלמדת, כי לראש המועצה היה ברור שלמשפחות מעולם לא הוקנו זכויות בשטחים הצמודים, שאם לא כן, מדוע לבקש - שלא לומר "לדרוש" – להחכיר להן את הזכויות בשטחים הצמודים?

התובעים טוענים אמנם כי ראש המועצה אינו גורם מוסמך להכרה בזכויות במקרקעין. אין חולק על כך; מכתבו הובא על מנת להוסיף משקל לגירסת המינהל.

5. התובעים הביאו לעדות את מר חיים צוברי, במטרה להוכיח כי כל המשתכנים הראשונים בעין יעקב קיבלו מגרשים בשטח של יותר משני דונם. מר צוברי העיד כי רכש מדוד ושלמה סינואני בית בשטח 21 מ"ר על מגרש של יותר מ- 2 דונם (סע' 1 - 3 לתצהיר עדותו הראשית). במהלך חקירתו הנגדית הסתבר כי מי שרכשו את זכויותיהם של סינואני היו הוריו של חיים צוברי ולא הוא עצמו; כי אין לו חוזה אותו ערכו הוריו עם סינואני; כי בעת ביצוע העסקה עם סינואני לא הוצג בפניהם מסמך המעיד כי לסינואני אכן הוקנו זכויות בשני דונם (עמ' 24 לפרוטוקול).

לתצהיר עדותו הראשית צירף מר צוברי את נספח א', עליו הצהיר כי הוא "דף ראשון של חוזה החכירה שלי עם המנהל" (סע' 1 לתצהירו). מעיון בנספח א' עולה, כי מדובר במסמך של אגף רישום והסדר מקרקעין, והרשימה מפרטת דירת חדר בשטח רצפה של 21 מ"ר המצויה בחלקה זמנית 103 בגוש 7952, ללא ציון גודל השטח. עוד עולה ממסמך זה כי תחילתה של תקופת החכירה של הדירה הייתה ביום 1.4.1949 ואורכה של תקופת החכירה הינו 49 שנה (עם אופציה מותנית להארכתה).