זאניש נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה להחזרת תפוס במסגרתה טוענת המבקשת כי סכום כסף, אשר נתפס על גופו של בעלה, שייך לה ועל כן עותרת היא לקבלו לידיה.

המבקשת הנה אשתו של מר שלום זאניש, אשר הוגש נגדו כתב אישום, המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע (להלן – הנאשם) . במסגרת מעצרו נתפס על גופו סך של 6,510 ש"ח . המבקשת טוענת כי מתוך סכום זה, סך של 6,250 ₪ שייכים לה וכי הוא יועד לרכישת כרטיס טיסה לבתה.

המבקשת טענה בחקירתה במשטרה כי ערב מעצרו של הנאשם משכה מהכספומט 4000 ₪ והמציאה אישור לתמיכה. לטענתה מסרה לנאשם סכום זה וכן סך נוסף ממשכורתה ובסה"כ 6,250 ₪. המבקשת טענה כי ביקשה מהנאשם להמיר את הכסף לדולרים ולרכוש בהם כרטיס טיסה לבתה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי במסגרת גזר הדין, אם יורשע הנאשם, תבקש להכריז עליו כסוחר סמים ולחלט את הסכום שנתפס על גופו. המשיבה טוענת כי השאלה החשובה היא מקור הכסף ולא ייעודו ובעניין זה אין די בהסברי המבקשת, הטוענת כי חלק קטן ממנו מקורו במשכורתה.

דיון

הסכום שנתפס על גופו של הנאשם מוחזק בידי המשיבה, לצורך חילוטו, אם יורשע הנאשם ויוכרז כסוחר סמים. על מנת להכריע בבקשה, עלי לקבוע האם קיים פוטנציאל חילוט ואם כך יקבע, נשאלת השאלה ניתן להסתפק במקרה זה בתחליף חלופה, בבחינת אמצעי מידתי יותר.

ביחס לשאלת פוטנציאל החילוט, הרי שזה מתקיים. סעיף 31 (6)(ב) לפקודת הסמים, קובע חזקה לפיה רכוש שנמצא בחזקתו של אדם, שנקבע כי הנו סוחר סמים, יראה כרכושו, אלא אם הוכיח שהוא של זולתו "שאינו אדם האנשים המפורטים בפסקה (א)". עיון בפסקה (א) מגלה כי מדובר בין היתר בבן זוג, כך שאף אם יוכח שהכסף שייך למבקשת, קובע החוק חזקה, כי רכוש שנמצא בחזקת הנאשם, הוא רכושו שלו. מעבר לדרוש אעיר כי מעיון בתדפיס חשבון הבנק שצירפה המבקשת, לא התרשמתי כי ניתן לקבוע כבר עתה שמקור הסכפים חוקי (סעיף 31(6)(א)(אא) לפקודת הסמים), או שהוא אכן שייך למבקשת, שכן עיקר ההפקדות בחשבון הנן במזומנים, ולא נטען מניין לנאשם, שאינו עובד ולמבקשת שהנה שכירה, הפקדות במזומן באופן כמעט יום יומי. העובדה שקיימת גם משכורת, אינה משנה את המסקנה, שכן הכספים מתערבבים בחשבון ולא ניתן להפרידם.

קיימות ראיות לכאורה, ביחס למעורבותו של הנאשם בעבירת סמים, שעניינה סחר ומכאן שקיימת פוטנציאל חילוט, שכן "מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על 'פוטנציאל חילוט', קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת" (בש"פ 3750/09 אל הואשלה נ' מדינת ישראל (02.06.09)).

מכאן לשאלה, האם ניתן להשיג את מטרת התפיסה בדרך פוגענית פחות (ראו בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.03.2006)). המבקשת הציעה להחתימה על התחייבות. בחנתי הנושא ולא מצאתי, שדרך חלופית זו תבטיח את החילוט. לא השתכנעתי, כי באם יורשע הנאשם ויחולט הסכום, תוכל המאשימה לממש את החילוט בנקל, לאור הצהרת ב"כ המבקש כי המשפחה מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי, אין ברשותם רכב ואין אפשרות להעמיד ערבות בנקאית.

התוצאה היא שאני מורה על דחיית הבקשה.

יש לשלוח ההחלטה לצדדים. תיק החקירה מצוי בלשכתי והמאשימה מתבקשת לקחתו בתיאום עם העוזרת המשפטית

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: