זאורוב נ' קוזלובסקי

החלטה

1.לפניי בקשה לחייב את התובע – המשיב בבקשה דנן – בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע – המבקש דנן – היה ותידחה התובענה.

2.המבקש, עורך דין במקצועו, ייצג את המשיב, מהנדס בניין במקצועו, בתובענה לתשלום פיצויי נזיקין אשר הוגשה נגדו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת ת"א 1582/03 (להלן: ההליך הקודם).

3.ביום 9.12.01 אירעה תאונת עבודה בה נפגע עובד. הנפגע וכן המוסד לביטוח לאומי, ששילם לנפגע תגמולים, הגישו את התובענה בהליך הקודם נגד גורמים שונים שלטענתם נשאו באחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה. בין הנתבעים היו המשיב דנן ועיריית תל-אביב-יפו (להלן: העירייה). הן המשיב והן העירייה היו מבוטחים בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבטחת). אין חולק כי למשיב היה ביטוח אחריות מקצועי מוגבל לסך של 150,000 דולר של ארה"ב.

המבטחת העבירה את ייצוג המשיב והעירייה לטיפולו של המבקש.

4.בתום הדיון בהליך הקודם הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי אין להטיל אחריות על העירייה וכי יש להטילה על המשיב, מהנדס הבניין שתכנן את הבנייה ופיקח על ביצוע העבודה, ועל הקבלן המבצע. בחלוקה בין מעוולים משותפים אלה קבע בית המשפט כי כל אחד מהם נושא במחצית האחריות. בעקבות זאת חויב המשיב לשלם לנפגע ולמוסד לביטוח לאומי סכום העולה על 2,000,000 ₪. היות שכאמור היה למשיב ביטוח אחריות מקצועית מוגבל בסכום (עד 150,000 דולר של ארה"ב) נדרש לשלם מכיסו חלק הארי של הפיצוי. מאחר שלא היה באפשרותו של המשיב לשלם את סכום פסק הדין נקטו הנפגע והמוסד לביטוח לאומי הליכי הוצאה לפועל נגדו במסגרתם הוטלו עיקולים ואף הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

5.המשיב הגיש ערעור על פסק הדין ובמהלך הדיון בבית המשפט העליון הגיעו בעלי הדין לידי הסכמה, ולפיה חויב הלה לשלם סך של 300,000 ₪ בלבד (מעבר לסכום הביטוח). סכום זה שילם מכיסו.

6.המשיב סבור כי חיובו הכספי הגבוה נגרם עקב ייצוג רשלני מצדו של המבקש. לפי הנטען בכתב התביעה פעל המבקש בניגוד אינטרסים בכך שייצג הן את המשיב והן את העירייה; נמנע מלטעון טענות רלוונטיות; ייצג אותו ייצוג בלתי הולם ובתוך כך לא היסב את תשומת לבו של בית המשפט לעובדה שקיים כיסוי ביטוחי מוגבל למדיי.

לפיכך הגיש המשיב תובענה נגד המבקש לתשלום פיצוי בעד הנזקים שנגרמו לו בעטיה של רשלנותו המקצועית. נזקים אלה מסתכמים לטענתו בסך 492,834 ₪. הפיצוי הנתבע מורכב מהסכום ששילם המשיב בהליכי הוצאה לפועל (12,000 ₪); מההפרש בין סכום הביטוח לבין חובו בהתאם להסכם הפשרה שהושג בבית המשפט העליון לאחר ניכוי מה ששילם (320,834 ₪); משכר טרחת עורך-דין שנאלץ לשלם כדי להתמודד עם החיוב הכספי הגבוה (50,000 ₪); מהוצאות משפט (10,000 ₪) ומנזק בלתי ממוני ואובדן הכנסות (100,000 ₪).

7.המבקש הגיש בקשה זו לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) לחייב את המשיב במתן ערובה להבטחת הוצאותיו היה והתובענה נגדו תדחה.

8.לטענת המבקש (בבקשתו ובתשובה לתגובת המשיב) סיכויי התביעה להתקבל נמוכים למדיי: כתב התביעה מנוסח בצורה כוללנית ועילת התובענה אינה מפורטת כדבעי. זאת ועוד, רק במקרים חריגים תתקבל תובענה נגד עורך-דין בעילה של ייצוג כושל, והתובענה דנן אינה בגדר חריגים אלה כך שגם מטעם זה סיכוי התביעה קלושים.

המבקש גם הוסיף כי מכתב התביעה עולה כי המשיב סובל מחיסרון כיס, שהרי ננקטים נגדו הליכי הוצאה לפועל, כך שאם תדחה התובענה לא יהא לו ממה להיפרע.

9.המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן לא צורף לה תצהיר לתמיכה בעובדות המבססות אותה. לגוף העניין טוען כי סיכויי תביעתו גבוהים וממילא אין כל ממש בטענה בדבר חיסרון כיס מצדו. ואפילו היה ממש בטענה זו, הרי שאין די בטעם זה כדי לשלול מבעל-דין את זכות הגישה לערכאות. לחילופין ביקש להעמיד את הערובה על סכום שלא יעלה על 7500 ₪.

10.חיוב תובע בשר ודם במתן ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע מוסדר בתקנה 519(א) לתקנות הקובעת לאמור:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.."

11.על בית-משפט להשתמש בסמכות המסורה לפי תקנה 519 לתקנות במשורה שהרי ככלל, ראוי כי שערי בית משפט יהיו פתוחים לרווחה מפני כל מתדיין, גם מפני האביון. מטעם זה נפסק כי אין לחייב תובע בשר ודם במתן ערובה רק בשל עוניו. ראה בסוגיה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1), 647 [1990].

12.במרוצת השנים גובשו בהלכה הפסוקה כללים, אשר אינם בבחינת רשימה ממצה, שנועדו לסייע לבית-המשפט להפעיל את שיקול דעתו. נפסק כי בית-המשפט יחייב תובע בשר ודם במתן ערובה להוצאות בשני מקרים עיקריים: אם הוא מתגורר מחוץ לגבולות המדינה ואין לו להראות נכסים בארץ מהם יוכל נתבע להיפרע אם יזכה בהגנתו, או אם נמנע התובע מלפרט בכתב התביעה את מענו שכן עלול להכשיל בכך את הנתבע בגביית ההוצאות שתיפסקנה לטובתו.

ראה בסוגיה י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמוד 900.

13.כן נפסק כי בהכרעתו בבקשה לחיוב במתן ערובה יבחן בית-משפט גם את סיכויי התובע לזכות בתביעתו, שהרי חיוב במתן ערובה להוצאות נועד גם למנוע הגשת תביעות סרק. ככל שסיכוייו של התובע קלושים יותר כך יגבר הצורך לחייבו במתן ערובה.

ראה בסוגיה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865; רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן (לא פורסם) [2002]. כן ראה בספרו של א' גורן, "סוגיות בדר דין אזרחי - מהדורה שביעית", 2003 בעמוד 555.