זאהר נ' שלש

החלטה

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לבקשה לביצוע שטרות אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בתיק 02-59581-12-9.

ההמחאות אשר הוגשו לביצוע היו 9 המחאות עשויות בידי הנתבע לפקודתו של התובע, מועדיהן מתחילת ועד סוף שנת 2011, 6 מהן ע"ס 4,000 ₪ כל אחת, 2 ע"ס 5,000 ₪ כל אחת, והמחאה אחת ע"ס 3,800 ₪.

הנתבע הגיש התנגדות לבקשה לביצוע השטרות, וטען כי ההמחאות נמסרו לתובע בגין רכישת מוצרי מזון וממתקים לחנות מכולת המופעלת על ידי הנתבע, ואולם לדבריו, לאחר שקיבל את הסחורה גילה שחלק מן הסחורה פגום, וביקש שהסחורה הפגומה תוחלף, ומאחר והדבר לא נעשה, נאלץ להביא לאי כיבוד ההמחאות אשר נמסרו.

עוד מוסיף הנתבע כי לאחר שההמחאות לא כובדו, ולאחר שהעלה טענותיו, העביר לתובע באמצעות בא כוחו, סך 9,500 ₪ במצטבר בחודשים יוני-יולי 2012, ע"ח יתרת החוב הנטענת. (ייאמר כי בדיעבד נתברר כי הועבר סך גבוה יותר, של 11,500 ₪ ולא כפי שנטען, באדיבותו של ב"כ התובע).

ביום 11.11.2013 נתקיים דיון בהתנגדות, בסיומו הוריתי לצדדים להגיש סיכומי טענותיהם בשאלת קבלת ההתנגדות; הואיל ומדובר בבקשת הנתבע, היה עליו לסכם טענותיו ראשון, ועל התובע היה להשיב, אולם עד היום, חרף חלוף יותר מ- 30 ימים מהמועד בו היה על הנתבע להגיש סיכומי טענותיו, לא הוגש דבר; סיכומי טענות התובע, הוגשו גם הוגשו בהקשר זה.

לאור אי הגשת סיכומי הטענות, כאמור בתקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, אני מורה על דחיית ההתנגדות; ואולם טעם זה אינו עומד לבדו; דינה של ההתנגדות להידחות גם לגופה, בשל היעדר הפירוט במסגרתה.

אכן, הרף הינו נמוך ביותר, כאשר עסקינן בצדדים קרובים לשטר, ואכן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן (והרי הבקשה לביצוע שטר כמוה ככתב תביעה בסדר דין מקוצר בעילה השטרית) נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721).

בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"

ואילו במקרה דנן, הנתבע טוען לקבלת סחורה פגומה, אינו מביא אסמכתא למועד הרכישה; אינו מביא אסמכתא לפניה שעשה; אינו מפרט מה קנה, כיצד החזיר ומה היו הפגמים; ולמעשה, למעט אמירות כלליות שאין מאחוריהן דבר ואין הן נשענות על כל אסמכתא שהיא, לא נאמר בתצהיר דבר. קשה לומר שהתצהיר עונה על דרישת הפירוט כפי שהועלתה בפסיקת בתי המשפט, באופן המצדיק דחיית ההתנגדות לגופה.

ולא רק זאת. טענות הנתבע באשר לסיבת אי כיבוד ההמחאות, קרסה גם היא (ויש בכך ללמד על מהות ההתנגדות): הנתבע טען שההמחאות לא כובדו בשל הוראתו לאור ליקוי שהיה בחלק מהסחורה אשר נרכשה על ידו; הדברים אינם תואמים את חזות ההמחאות, שכן ההמחאות כלל לא בוטלו, אלא לא כובדו, חלקן בעילת "אין כיסוי מספיק" ויתרתן בעילת "חשבון מוגבל", ויוצא כי גרסת הנתבע קרסה כמגדל קלפים.

לאור כל אלו, אני מורה על דחיית ההתנגדות, וחידוש הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 02-59581-12-9.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ בגין הליך זה.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: