זאבי ואח' נ' מועצה איזורית הגליל העליון ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת נתבעים 7-6 (להלן: "הנתבעים") להורות על מחיקת סעיפים מתצהירי עדות ראשית של התובעים , וכן על הוצאת חוות דעת מומחה שצורפה לתצהיריהם מתיק בית משפט, בטענה להרחבת חזית.

כמו כן הוגשו לפתחי שתי בקשות נוספות: האחת, בקשת התובעים לזימון שלושה עדים כמפורט בבקשה מיום 5.5.14. השנייה, בקשתן של נתבעות 2-1 להורות לתובעים להשיב על שאלון שלנשלח אליהם עוד ביום 26.6.12 לחלופין להורות על מחיקת כתב התביעה בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

להלן החלטותי בבקשות:

2. הבקשה למחיקת סעיפים והוצאת חוות דעת: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להוצאת חוות הדעת להתקבל. ההלכה הפסוקה הינה כי צד אינו רשאי להרחיב את הדיון לשאלות שלא הוגדרו בכתב הטענות, אלא באישורו של בית המשפט. הטעם לאיסור הוא מניעת עיוות דין העלול להיגרם לצד שכנגד הערוך לטעון אך בסוגיות שפורטו בכתב הטענות והוא אינו צופה את האפשרות שיועלו טענות חדשות שכלפיהן לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. ראו ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו - ישראל בע"מ;

"לאחר שבחנתי את טענות המערערת הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. כלל ידוע שבית משפט לא ייתן פסק דין על סמך עילה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, אלא אם קיימת הסכמה לכך מצד בעלי הדין (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי סעיף 120 (מהדורה שביעית, 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 89 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן:גורן). ראו גם רע"א 4712/08 עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' 5 לפסק דינו של השופט דנצינגר ([פורסם בנבו], 5.11.2008)), כפי שציין בית משפט זה:"האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003))".

בניגוד לנטען בתגובת התובעים,גם ללא רשימת פלוגתאות מוסכמות,ניתן ללמוד על גיזרת החזית מכתבי הטענות וברי כי כל טענה שלא הועלתה בכתבי הטענות ואשר פותחת חזית נוספת, אינה אפשרית, אלא אם תוקן כתב התביעה והיא הוספה מפורשות.

במקרה דנן,המדובר בחוות דעת לתמיכה בטענה כי סכומי הוצאות הפיתוח שאושר ע"י בקר נתבע 6 (להלן:"המנהל"),הינם מופרזים. עיון בכתב התביעה מעלה כי טענת התובעים הינה כי נגבו מהם סכומים מעבר לסכום שאושר ע"י המנהל,או כי הסכום האפשרי לגביה הינו ע"פ חוקי העזר של הרשות המקומית. התובעים לא העלו כל טענה כאילו הסכום שאושר ע"י בקר המנהל הוא מוטעה,לא סביר ,או מופרז.בכתב התביעה לא נמצא זכר לטענה הנוגעת לכך שהסכום שאושר על ידי המנהל הוא מופרז או מוגזם. היפוכו של דבר הוא הנכון, התובעים טענו בכתב התביעה שהסכום המרבי בגין הוצאות הפיתוח שניתן לגבות הוא על פי חוקי העזר (ראו למשל סעיף 119 לכתב התביעה), אולם לחלופין נטען כי סכום הוצאות הפיתוח המותר הוא זה שאישרה הרשות על פי נהליה שלה- ראו למשל סעיף 120 לכתב התביעה. וראו גם סעיף 121 לכתב התביעה שם נכתב כך: "כל אחד מהתובעים נדרש לשלם ושילם בפועל סכומים העולים על התקרה המותרת על פי ניהלי המנהל הנ"ל.."

הנה כי כן,לא רק שמדובר בהרחבת חזית אלא שגם העלאת הטענה לפיה הסכומים מופרזים, סותרת את הטענה לפיה הגביה לא הייתה בהתאם להוראות הרשות והנחיותיה. שתי טענות סותרות אלה אינן יכולות מימלא להיטען בכפיפה אחת (ראו תקנה 72(ב) לתקנות)

3.יחד עם זאת אין מקום למחיקת סעיפים מתצהירי התובעים. ראשית אציין כי הפכתי בתצהירי התובעים ולא מצאתי סעיף שבו נטען שהסכומים שאושרו היו מופרזים. שנית,הנתבעות לא הפנו לסעיף ספציפי בתצהירים,אלא העלו טענתם באופן כוללני. אין לצפות שבית המשפט ינבור בתצהירים הארוכים והמפורטים של התובעים במטרה לסייע בידי בעל דין בהעלאת טענתו.

לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה בחלקה ומורה על הוצאת חוות דעתו של מר ג'רבי יוחנן מן התיק.

4. הבקשה לזימון עדים- אכן, הכלל הוא כי על בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת. ראו דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסם), בהחלטתו מיום 30.7.02 כדלקמן: "הכלל לענין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן בחבילה אחת'"

בכדי לסטות מן הכלל הנ"ל, על בית המשפט להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה, השלב בו מוגשת הבקשה -ככל שההליך נמצא בשלב מוקדם- כך יטה בית המשפט להיעתר לצירופה. כן ישקול ביה"מ האם הצד העותר לצירוף ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר, וכלשון בית המשפט: "בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר"

סבורתני כי המדובר בעדים רלווטיים וכי רק לאחר שנכחו התובעים כי הנתבע 6 לא הגיש תצהירים מטעם עדים אלו,למדו התובעים על הצורך בהגשת בקשה לזימונם של העדים.לטענת התובעים,עדים 1-2 הינם עו"ד מטעם נתבע 6 אשר טיפלו בתלונותיהם השונות של התובעים (ראו סעיף 12 לתשובה לתגובה וההפניות שם). עילת התביעה כלפי נתבע 6 הינה היעדר פיקוח נאות על פעולות הגביה. משקיימים מסמכים עליהם חתומים העדים, ומשנתבע 6 הגיש תצהיר מטעם עדה אחרת, אין למנוע מהתובעים לזמן את אותם עדים לחקירה על המסמכים הללו.

לעניין זימון עד 1-בקר המנהל- כפי שהבהרתי בהחלטתי לעניין הוצאת חוות הדעת, אין להתיר זימון העד על מנת לחקרו על סבירות או נכונות סכום ההוצאות שאושר על ידו. עם זאת, הואיל והועלתה טענה כי אין המדובר בהוצאות בעלות תחולה רטרואקטיבית,מצאתי להתיר זימונו של העד רק לבירור השאלה האם סכום ההוצאות המעודכן "צפה פני עבר". לפיכך, עד 1, יזומן אף הוא, אך חקירתו תוגבל ותהיה קצרה ומצומצמת רק ביחס לשאלת תחולתם הרטרואקטיבית של הסכומים שנקבעו על ידו .

בנוסף ככל שמי מהנתבעים ,מבקש להעיד עדים נוספים או להגיש ראיות נוספות, נוכח התרת זימון עדים נוספים אלו מטעם התובעים,הוא רשאי להגיש בקשתו בעניין תוך 14 יום.

המזכירות תזמן את העדים נשוא בקשת התובעים מיום 5.5.14 לדיון ההוכחות הקבוע ליום 11.11.14.

5. הבקשה לענות על שאלון: דין הבקשה להידחות. לבקשה לא צורף תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. התצהיר במקרה דנן נדרש בייחוד משנטען בתגובת התובעים, כי בין באי כוח הצדדים השתכללה הסכמה לוויתור על ניהול ההליכים המקדמיים (סעיף 5 לתגובת התובעים).

יתרה מזאת- לבקשה לא צורף העתק מן השאלון שנשלח על מנת שבית המשפט יבחן האם השאלות רלוונטיות לסוגיות שבמחלוקת, ואם כן, מהן השאלות שמן הראוי שתענינה.

זאת ועוד ובעיקר,ההליכים המקדמיים בתיק זה תמו,הוגשו תצהירים ושוריינו מועדי הוכחות , לפיכך הבקשה אשר הוגשה בשיהוי ניכר(!), כמו- גם הבקשה החלופית למחיקת כתב התביעה, נדחית.