ז.ק. נ' המוסד לביטוח לאומי

התובעת עותרת לתשלום קצבת שארים לאחר מות בעלה המנוח, מר ל.ק. ז"ל (להלן: "המנוח") ביום 2.8.2015.

הנתבע דחה את תביעתה מיום 6.9.2015 מהטעם לפיו בחמש השנים עובר לפטירת המנוח חיה התובעת בנפרד ממנו לפחות שלוש שנים, ובכלל זה בשנה האחרונה לחייו.

על החלטה זו מערערת התובעת בהליך.

עיקר טענות התובעת

1. לטענת התובעת הוכח בהליך כי היא עומדת בתנאי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"א – 1995 (להלן: "החוק") המגדיר מי היא אלמנה לעניין זכאות לקבלת קצבת שארים.
2. בשים לב לכך כי אין חולק כי התובעת והמנוח היו נשואים, טוענת התובעת כי הוכחו חיים משותפים בתקופה הרלבנטית לבחינת זכאותה, החל מספטמבר 2010. כך, מפנה התובעת לחוזה שכירות שמעיד על כך כי שכרו יחד דירה ברחוב רש"י ברמת גן. ב 3.10.2010 עברו התובעת והמנוח להתגורר ברחוב עלי הכהן בבני ברק, שם שכרו דירה יחד וגרו בה עד לפטירת המנוח.
3. התובעת מפרטת כי כתוצאה מניתוח להחלפת מפרק, אותו עבר המנוח בשנת 2012, החל מצבו להתדרדר והוא החל לשתות ללא הרף ולהתמכר לאלכוהול ולסיגריות. בעקבות דרישותיו של המנוח לכספים רבים על מנת לרכוש אלכוהול וסיגריות, דרישות שלא נענו על ידי התובעת, החליט להפריד את חשבון הבנק המשותף ולפתוח חשבון בנק נפרד.
4. עוד טוענת התובעת כי בשל אותה התמכרות היה התובע משוטט ברחובות ואף הצהיר בפני העובדת הסוציאלית וכן בפני הביטוח הלאומי שהוא חי לבד, זאת על מנת שיוכל לקבל הבטחת הכנסה, באמצעותה יוכל לרכוש סיגריות ואלכוהול.
5. התובעת מציינת כי המנוח שהה במוסד לגמילה מאלכוהול למשך חודש ימים החל מיום 12.11.2012. עוד מפנה התובעת לכך כי המנוח הואשם בנהיגה בשכרות ובעקבות כך ריצה עבודות שירות החל מיום 28.2.2013. לאחר שברח מביצוע עבודות השירות שנגזרו עליו חיפשה אותו המשטרה, עזב את הבית ושכר דירה ברמת גן ביולי 2013, אך גר שם שבועיים בסך הכל.
6. התובעת מסכמת וטוענת כי על אף העליות והירידות בקשר שלה עם המנוח, מערכת היחסים ביניהם התנהלה כמו בכל בית משותף אחר: היא והמנוח חלקו חשבון בנק משותף; היא והמנוח חלקו רכב פרטי; לה ולמנוח היה ביטוח תאונות אישיות משפחתי; היא והמנוח ניהלו משק בית משותף; כלכלה; תשלומים שוטפים ועסקים משותפים; לה ולמנוח היה כרטיס קופת חולים זהב משותף; המנוח העביר אליה את כל החומר הרפואי שלו על מנת שתשמור עבורו.
7. משכך, מבקשת התובעת כי בית הדין ייקבע כי עמדה היא בנטל להוכיח כי היא והמנוח קיימו משק בית משותף, כאשר רק בעיית השתייה החמורה של המנוח, היא שנתנה מרקם שגוי של חיים בנפרד.

עיקר טענות הנתבע

1. לטענת הנתבע בדין נדחתה תביעת התובעת. תכלית החוק לעניין קצבת שארים היא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה, פחות או יותר, כפי שהייתה לפני פטירת בן זוגה. הנתבע מפנה לדב"ע נב/ 0-69 אביבה לאון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 458) וטוען כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח מגורים משותפים וניהול משק בית משותף עד לפטירת המנוח.