ז'נו סילבי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה מ' סוקולוב) בעפ"א 16249-03-18 מיום 9.5.2018 וכן על החלטתו מיום 30.5.2018 שבגדרם נדחו בקשות המבקשת לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 30.4.2017 הוצא צו הריסה מנהלי (להלן: צו ההריסה או הצו) למבנה בשטח של כ-24 מ"ר שנבנה על גג בניין בגוש 7186 חלקה 17 בתל אביב-יפו (להלן: המבנה). ביום 7.5.2017 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים לעיכוב ביצוע הצו בטענה כי השקיעה כספים רבים בבניה וכי כחלק מההליך להכשרת הבנייה הוגשה על-ידה בקשה לתיק מידע. בדיון שהתקיים ביום 15.6.2017 המבקשת הסכימה שצו ההריסה יאושר וביקשה ארכה לצורך הכשרת הבניה. בית המשפט (כב' השופט ר' פרי) אישר את צו ההריסה וקבע כי ניתן יהיה לבצעו החל מיום 15.12.2017.

המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד צו ההריסה ונמקה אותה באלה: המבקשת ובן זוגה הם חירשים אילמים המתקשים ביצירת קשר; המבקשת פועלת החל ממאי 2017 כדי להשיג היתר בניה, לאחר שהושקעו בבניה מאות אלפי שקלים; והמבקשת פועלת לקבלת תיק המידע ובמסגרת זו הסירה חלק מהבניה כפי שנדרשה. ביום 7.1.2018 קיבל בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה לפנים משורת הדין והורה על ביצוע הצו החל מיום 15.3.2018.

           בקשה נוספת שהגישה המבקשת להארכת מועד צו ההריסה נדחתה על הסף ביום 20.2.2018 לאחר שזו לא נתמכה בתצהירים ולא הוגשה בהתאם לתקנות הרלוונטיות. בו ביום שבה המבקשת והגישה בקשה שלישית להארכת מועד צו ההריסה, אשר נדחתה ביום 21.2.2018. בנימוקי הדחיה נקבע כי הנסיבות המיוחדות של המבקשת כבר נלקחו בחשבון בעת מתן הארכה הקודמת, כך שביצוע הצו כבר עוכב למשך תקופה כוללת של תשעה חודשים וכי היתר הבניה לא מצוי בהישג יד, ומתן ארכה נוספת חותרת תחת התכלית של הצו המינהלי.

           המבקשת הגישה בקשה רביעית להארכת מועד צו ההריסה. ביום 5.3.2018 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה בקבעו כי אין בה נסיבות או עובדות חדשות שיש בהן לשנות מהחלטתו הקודמת.

2. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים, בטענה כי המשיבה מציבה בפניה תנאים חדשים בכל פעם שהיא פונה אליה בבקשה לקבלת תיק המידע, ובכך מונעת ממנה המשיבה את הגשת הבקשה להיתר בניה. ביום 9.5.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בקבעו כי אין הצדקה לעיכוב ביצוע הצו משטרם הוגשה בקשה להיתר וההיתר אינו מצוי בהישג יד מיידי. בית המשפט המחוזי התרשם שבקשותיה החוזרות של המבקשת הוגשו במטרה למשוך זמן וכי טענותיה כלפי המשיבה, ככל שיש בהן ממש, היו צריכות להיות מטופלות במסלול המנהלי. לפנים משורת הדין ולצרכי התארגנות, הורה בית המשפט על עיכוב צו ההריסה עד ליום 23.5.2018.

3. ביום 22.5.2018 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי, בטענה כי ביום 14.5.2018 אושרה בקשתה לקבלת תיק המידע ומכאן שהיתר הבניה מצוי בהישג יד. המבקשת עתרה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי למשך שלושה חודשים או למשך מספר ימים עד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 30.5.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, באמצו את טענות המשיבה לפיהן הבקשה לתיק המידע היא הליך ראשוני שנעשה לפני הגשת הבקשה להיתר, כך שהדרך להשגת ההיתר עוד ארוכה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.