ז.ל. נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזי בע"מ

החלטה

1.לפניי בקשה לתיקון טעויות סופר שנפלו בפסק הדין שניתן על ידי בתיק זה ביום 17.6.13, כדלקמן:

א.נטען, כי יש לתקן את מקדם ההיוון שחושב לענין עזרת צד ג', עד הגיע המשיב/התובע לגיל 80, באופן שבמקום מקדם 257.724 שחושב על ידי יבוא מקדם 269.9566, כך שבמקום הסך של 257,724 שנפסק על ידי, יבוא הסך של 242,961 ₪ וכי טעות נוספת במקדם ההיוון נפלה במקדם שנלקח, לענין השתכרות המשיב עד גיל 70, כך שמקדם ההיוון צריך להיום 224.5254 במקום 227.1345.

ב.נטען, כי הוּספה גם ריבית לבסיס השכר, בעוד שיש להוסיף רק הצמדה וכן, כי לא נוכה מס הכנסה, מהסכומים שנקבעו כהכנסה חייבת.

ג.נטען, כי נפלה טעות בהוספת שכ"ט לתשלומים התכופים.

2.המשיב טוען כי הפערים בין המקדמים שנלקחו ובין המקדמים להם טוענת המבקשת הינם זעירים וכי אין מתקנים טעויות זעירות שכאלה.

לענין בסיס השכר נטען, כי מדובר ענין הנתון לפרשנויות וכי אין מקום לתקנו במסגרת טעות סופר, אלא בערעור, שאז המבקשת עלולה להיות חשופה לטענות נגדיות של המשיב, כגון בענין הנכות שנקבעה.

לענין הוספת שכ"ט לתשלומים התכופים מסכים ב"כ המשיב, כי אין להוסיף שכ"ט מקום שכבר הוסף וטוען שהצדדים יוכלו להסדיר סוגיה זו ביניהם.

3.נעתרת אני לחלק מהבקשה.

הוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984 (להלן: "החוק"), המסמיכה את ביהמ"ש לתקן טעות שנפלה בפסק דין או בהחלטה שיצאה מלפניו, מגדירה "טעות" כ: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". מכאן, שאין מדובר ב"רשימה סגורה" של מקרים ועל מנת להבין מה ייחשב כטעות סופר ומה לא, יש, איפוא, צורך לעמוד על תכליתו של סעיף 81 לחוק.

בנוגע לתכליתו של סעיף 81 לחוק ולגדרי גבולותיו נאמר בע"א 8375/02 מדינת ישראל נגד גדילן חברה להשקעות ונכסים בע"מ וערעור שכנגד (23.2.2003):

"תכליתם של הליכים לתיקון פסק דין, בין אם המינוח שננקט בגדרם הוא 'תיקון' או 'הבהרה', היא ליתן תוקף לכוונתו המקורית של בית המשפט, אשר נתן את פסק הדין או ההחלטה. ברוח זו צויין, ביחס לסעיף 81 לחוק, כי הוא נועד לאפשר לבית המשפט.... 'לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה".

"המבחן שנקבע בפסיקה כמבחן המבדיל "טעות סופר" מטעות רגילה, נעוץ בשאלה האם מדובר בענין אשר ביהמ"ש רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה, אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת, אם לאו. אם ביהמ"ש היה ער לענין בעת הדיון, אך טעה בעת הכתיבה, רשאי הוא לתקנו במסגרת "טעות סופר". אם ביהמ"ש לא היה ער, כלל, לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר שנכון היה לפסוק אחרת". ראו" ע"א 6091/06 ג'ורג' הלון נגד יוסף בלייר (13.3.2008).

4.בסיס השכר לצורך חישוב הפסד השתכרות לעתיד נעשה על ידי, כפי שנכתב בסוף סעיף 25 לפסק הדין, על דרך של אומדן, תוך שהעמדתי את הכנסתו החייבת של המשיב (היינו – הכנסה לפני מס), על סך של 12,000 ₪.

בעת כתיבת פסק הדין, לא נעלם ממני, כי מאחר שמדובר בתיק תאונת דרכים, יש לנכות מס הכנסה מההכנסה החייבת של המשיב, לגבי העבר והעתיד, אולם בהיסח הדעת לא ביצעתי ניכוי זה.

לפיכך אני מורה על תיקון פסק הדין באופן שינוכה מס הכנסה הן מהסך של 7470 ₪, אשר נקבע על ידי בסעיף 21 כהכנסה חייבת של המשיב לצורך חישוב הפסדי העבר והן מהסך של 12,000 ₪, אשר נקבע בסעיף 25 לפסק הדין, כהכנסה אותה יש לקחת בחשבון לצורך חישוב הפסדי כושר ההשתכרות של המשיב לעתיד.

אני מורה, איפוא, על תיקון פסק הדין והסכומים הרלבנטיים, בהתאם.

5.גם הטעויות בענין מקדמי ההיוון טעויות סופר הינן ואני מורה על תיקונן ועל תיקון החישובים בהתאם.

6.אשר לשכר הטרחה שנפסק - בסעיף 36 לפסה"ד כתבתי, במפורש, כי שכה"ט, בשיעור 13% יחושב, בהתחשב בשכר הטרחה שנפסק בגין התשלומים התכופים וברור שהכוונה היא לכך שלא ישולם שכ"ט כפול. לפיכך, אין מה לתקן.

7.אינני מורה על תיקון נושא הריבית, שכן אין מדובר בטעות.