ז.ל. נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזי בע"מ

פסק דין

1.התובע יליד 23.1.71, נפגע ביום 15.3.07, כשהוא כבן 36 שנים, בתאונת דרכים, שהיתה גם תאונת עבודה.

לפי בקשת התובע ועל מנת להגן על פרטיותו ובהתאם לסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נשמע התיק בדלתיים סגורות (החלטה מיום 8.2.09).

התנהלות המשפט :

2.בתיק זה הוגשו בקשות רבות לפסיקת תשלומים תכופים, אשר נפסקו לתובע מעת לעת ופעמים רבות ביקש התובע דחיות על מנת לאפשר לו הגשת עררים וערעורים על החלטות וועדות המל"ל השונות וכן על מנת לאפשר לו לעבור ניתוח (ולענין זה אתייחס בהמשך).

בישיבת יום 22.2.12, בה נדונה ונדחתה, בקשת התובע למנות מומחה שיקומי, טען ב"כ התובע, כי טרם נשמעו ראיות בענין הנזק, כי הראיות שנשמעו, נשמעו רק בבקשה לתשלום תכוף וכי התובע טרם המציא תצהירים מלאים לענין הנזק.

טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם החלטות שניתנו על ידי ועם התנהלות התיק. אמנם, בישיבת יום 16.9.08 נחקר התובע על תצהיר שהגיש בבקשה לתשלום תכוף, אולם לאחר מכן, בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 30.12.08, ניתנה החלטה ברורה, כדלקמן: "לאור המחלוקות בנושא ההשתכרות, הן בעבר והן צופה פני העתיד, אני מורה לתובע להגיש תצהירי עדויות ראשיות בנושא הנזק, בתוך 30 יום מהיום. הנתבעת רשאית להגיש תצהירים בנושא זה בתוך 30 יום לאחר מכן וכן תודיע בתוך פרק זמן זה, האם היא מסכימה להגיש תחשיבי נזק על בסיס התצהירים...ככל שיהיה צורך בחקירות בנושא הנזק יישמעו החקירות ביום..." (ההדגשה אינה במקור).

ביום 8.3.09 הוגשו תצהירי עדויות ראשיות מטעם התובע (כך גם נכתב בכותרת ההודעה על הגשת התצהירים). בהחלטתי (בפתקית) מיום 17.3.09 נקבע: "חקירתו של התובע על תצהירו (במסגרת ההוכחות בתיק) תתקיים ביום 22.3.09, כפי שנקבע. כמו כן יתקיים, במועד זה, דיון בבקשה לתשלום תכוף...".

ואכן - ההוכחות נשמעו ביום 22.3.09 (בו נדונה גם בקשה נוספת לתשלום תכוף, שהוגשה ביום 19.1.09) וכן ביום 22.11.09. בנוסף, בישיבה זו, של יום 22.11.09, בה הסתיימה שמיעת הראיות, הכריז ב"כ התובע "אלה עדיי".

3.לאחר בקשות נוספות שהגיש התובע, בהן ביקש לפסוק לו תשלומים תכופים, טען התובע, שברצונו להגיש תצהירים נוספים. בהחלטתי בסוף הישיבה קבעתי כי אין מקום למנות מומחה בתחום השיקום, אולם אפשרתי לתובע להגיש בקשה להבאת ראיות נוספות, בה יסביר מדוע לא הובאו הראיות קודם לכן וכן יצרף אליה את הראיות הנוספות, שברצונו להגיש.

בקשה כזו לא הוגשה, אולם הוגשו "תצהירים משלימים", מטעם התובע ובני משפחתו. בישיבת יום 18.6.12, לאחר שעיינתי בתצהירים (אשר לא צורף אליהם כל מסמך לתמיכה בנטען בהם), לא התרתי קבלתם כראיות נוספות, לא רק משום שלא הוגשה בקשה, כפי שהוריתי, אלא, בין היתר, משום שלאחר עיון בתצהירים נוכחתי לדעת, כי אין מדובר בראיות חדשות שלא ניתן היה להביאן קודם אלא ב"מקצה שיפורים" בנושאים שכבר הובאו לגביהם ראיות.

לפיכך ומאחר שהנתבעת לא חפצה להביא ראיות, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

4.עקב התאונה, נגרמו לתובע פגיעות כדלקמן:

על פי דו"ח הפרמדיק, שהגיע למקום, התלונן התובע על כאבים בגב וכן נמצא דימום קל מנחיר ימין, ללא תלונות נוספות.

בבית החולים נמצאה בבדיקה, רגישות לניקוש בחוליות L1-4, כאשר כח גס ותחושה שמורים, דו צדדית והופקו רפלקסים דו צדדית.

אובחן שבר פיצוץ, מרוסק, בחוליה לומבארית L2 וביום 16/03/07 עבר התובע ניתוח קיבוע פנימי של השבר בע"ש L1-L2-L3 בהרדמה מלאה, שבוצע על ידי ד"ר פולמן, מנהל מחלקה אורטופדית ב'.

התובע התלונן על כאבי ראש וסחרחורת וכן על כאבים בחזה. במהלך האשפוז נבדק על ידי פסיכיאטרית שאבחנה מצב שלacute stress reaction ורשמה לו תרופות הרגעה - "וואבן" ו"בונדורמין".

התובע שוחרר מהאשפוז ביום 25.3.07 (סה"כ היה מאושפז 11 ימים), כשהוא נזקק לחגורת גב ולדבריו (שלא נתמכו בתיעוד הרפואי), גם לעזרה בהליכה ובהמלצה לקבלת טיפולי פיסיותרפיה. התובע המשיך להתלונן על כאבי ראש וסחרחורות וכן על כאבי גב, עם הקרנה ונימול בידיים וברגליים והומלץ לו לקבל גם טיפולי הידרותרפיה.

בבדיקת CT מיום 15.5.10, אובחנו אצל התובע בלטים ב-L3-4 וב-L4-L5 עם לחץ על השק הדורלי. בנוסף, בשנים 2007 ו- 2008, עבר התובע בדיקת NPT במשך יומיים במעבדת שינה בבי"ח לוינשטין, ונמצא כי הוא סובל מהפרעה אורגנית במנגנון הזקפה.

5.התובע נבדק על ידי המל"ל ובסופו של דבר קבעה הוועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל, בישיבתה מיום 16.5.11 (להלן: "הוועדה"), כי לתובע נותרו נכויות, לצמיתות (החל מיום 1.1.09), כדלקמן: