ז"י (מחוזי) 158-15 התובע הצבאי נ' ב'

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955, ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

ניתנה היום, ‏10/08/15, ‏כ"ה אב תשע"ה, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)____­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

                                 שופט                              אב"ד                                 שופט

גזר – דין

הנאשם, סמל א.ב, הורשע על פי הודאתו בעבירה של גניבה מחייל ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת.

בכתב האישום לפיו הורשע הנאשם מגוללת התשתית העובדתית הבאה:

ביום 22/09/2014, ביחידתו של הנאשם, הותיר סמ"ר משה זיו (להלן: המתלונן) את מכשירו הסלולארי על ארון מחוץ לכיתת לימוד וזאת במסגרת הנחיות ביטחון המידע המחייבות. בזמן שהמתלונן הרצה בכיתה נטל הנאשם את המכשיר הסלולארי מן הארון. לאחר מכן שב הנאשם לביתו, העביר את כרטיס ה-SIM ממכשירו הסלולארי האישי אל מכשירו של המתלונן וחייג ממנו, וזאת עשה מתוך מטרה להשתמש בהמשך במכשיר. ביום 28/09/2014 ורק לאחר שיחה שנערכה בין הנאשם לבין קצין ביחידה, השיב הנאשם את מכשיר הטלפון למתלונן. בגין כך הורשע הנאשם בעבירה של גניבה מחייל, כאמור, וכנגזרת מביצוע מעשים אלה, שעה שהיה בדרגת סמל, הורשע הנאשם גם בעבירה של התנהגות שאינה הולמת.

ממסמך הפרטים הנוספים (ת/1) עולה, כי החשד בדבר כך שהנאשם הוא זה שגנב את מכשיר הטלפון, התבסס על חיפוש אותו ערך המתלונן באמצעות יישומון המסוגל לאתר מרחוק את המכשיר, ואשר העלה כי המכשיר ממוקם בבית הנאשם. כן עלה מן הפרטים הנוספים, כי הנאשם הודה בחקירתו במיוחס לו, תוך ששלל כי התכוון למכור את המכשיר.

הנאשם גויס לצה"ל בחודש אוגוסט 2012. הוא שירת תקופה ממושכת כנהג משא עד אשר שונה תפקידו לחייל בתפקיד כללי. הנאשם שוחרר משירות החובה, עם סיום שירותו, בראשית חודש אוגוסט 2015, ומאז הוא נמנה עם כוחות המילואים של צה"ל. במהלך שירותו קודם הנאשם עד לכדי דרגת סמל. עברו המשמעתי, כך עולה מתדפיסו האישי, אינו מכביד.

הסנגורית המלומדת הפנתה, במסגרת טיעוניה לעונש, לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, אשר במהלכו אף השתחרר הנאשם משירותו הצבאי, לכך שהנאשם נטל אחריות על המעשה עוד אף קודם למועד פתיחת החקירה, לכך שהחזיר את הטלפון לבעליו, לכך שהביע צער בחקירתו על המעשה, לכך שהמתלונן סלח לנאשם על מעשיו ולנסיבותיו האישיות המשפחתיות.

הנאשם, בדברו האחרון, הביע חרטה עמוקה על המעשה -  אותה מצאנו להיות כנה.