ז"י (מחוזי) 117/15 התובע הצבאי נ' אלירן צור

על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירות של:

1. תקיפה סתם, לפי סעיף 378 וסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
2. איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ניתנה היום, ‏06/07/15, ‏י"ט תמוז תשע"ה, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)______­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

שופט                                   אב"ד                                  שופט

גזר - דין

הנאשם, טוראי אלירן צור, הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה ואיומים. המדובר באירועים מיום 23/04/2015, בבה"ד X, כלפי חייל אחר, טוראי ר.א (להלן:המתלונן). המתלונן שאל את הנאשם מדוע השליך את חפציו, בחדרם המשותף בבסיס, והנאשם השיב לו בגידופים. לאחר מכן, בעת שהמתלונן המשיך בדרכו לעבר המגורים, נכנס הנאשם אל המטבח, נטל סכין משוננת באורך של כ20-30 סנטימטרים, ורץ לעבר המתלונן. אחד החיילים צעק אחריו להשיב את הסכין ולשמע הצעקות, הסתובב המתלונן וראה את הנאשם רץ לכיוונו. הנאשם הגיע אליו, והניף את הסכין לעברו, כך שהסכין פגעה במעילו של המתלונן, באזור חזהו, בצד שמאל. לאחר מכן, שב הנאשם ונופף בסכין מול פניו של המתלונן, בסמוך אליו, אך לא הצליח לשוב ולפגוע בו. המתלונן פנה אל עבר המטבח, בעוד הנאשם נמלט מן המקום עם הסכין. אחד החיילים רדף אחרי הנאשם, ובעת שהאחרון הבחין בקצין שהוזעק למקום, השליך את הסכין אל הריצפה. בכל מהלך האירועים, איים הנאשם על המתלונן בפגיעה בגופו. גם בחלוף מספר דקות לאחר סיום ההתרחשות הנזכרת, שב ואיים לרצוח את המתלונן, ואף ניסה להשליך עליו פח אשפה, אך הקצין מנע זאת ממנו. לאחר המעשים, פנה הנאשם אל הקצין, וניסה לשכנעו שלא לספר דבר על האירוע. גם ביחס למתלונן פעל באופן דומה, כדי לשכנעו שלא להגיש תלונה.

הנאשם גויס בחודש מרץ 2014, והיה מיועד לשרת כנהג משא. לחובתו מספר היעדרויות משירות, ועבירות משמעת נוספות. בעברו, עוד קודם לגיוס (בחודש דצמבר 2013), הליך בבית המשפט לנוער באשדוד, שם נקבע כי עבר עבירות של איומים, תקיפה, והיזק לרכוש. הוא הועמד למבחן לתקופה של 6 חודשים ונפסקה לו התחייבות שלא לעבור עבירות אלימות או איומים למשך שנה.

בימים אלה, ובמהלך הכליאה, פוטר הנאשם משירות ביטחון, בפרופיל 21 נפשי, לאחר ששבו ואובחנו אצלו בעיות של הפרעות התנהגות המביאות לאלימות. אבחנה זו התקבלה עוד בנערותו, אז הותאם לו טיפול תרופתי. כפי שקבעו אז הגורמים המומחים, בהיעדר טיפול תרופתי, הוא עלול להתנהג בחוסר שליטה וחוסר שיפוט. כפי שציין הסנגור, נראה כי במהלך השירות הצבאי, לא הותאמו לו תרופות דומות,  ואכן הפרעות ההתנהגות והמשמעת שבו ונשנו. במהלך הכליאה, החל הנאשם נוטל שוב תרופות, ונמסר כי הללו הביאו לשיפור במצבו.

אין ספק, כי המדובר באירוע חמור ומסוכן, אשר עלול היה להסתיים בפגיעות בגוף או בנפש. הנאשם לא היסס לעשות שימוש בכלי נשק קר, תוך שהוא פוגע במעילו של המתלונן באזור החזה, ומנופף את הסכין בקרבת פניו. ניסיונות של חייל אחר, לשכנעו להשיב את הסכין, לא הועילו. רק בעת שקצין הגיע למקום, השליך את הסכין, אך גם אז, המשיך באיומיו. אף הניסיון לשכנע את המתלונן ואת הקצין להימנע מלספר על האירועים מצביע על היעדר גבולות. יחד עם זאת, הנאשם נטל אחריות על מעשיו, והודה במיוחס לו, תוך חיסכון בזמן שיפוטי רב. הצדדים הדגישו שניהם את היבטי השיקום, בדמות הטיפול התרופתי לו זקוק הנאשם, ככאלה המאפשרים להסתפק בעונש מאסר שאינו ממצה את מלוא חומרת האירועים.

לאחר שיקול, ובשים לב להלכה בדבר כיבודם של הסדרי טיעון, ובייחוד הסדר שהושג, כבענייננו, לאחר הליך של גישור, מצאנו לכבדו. יש לקוות, כי עונש המאסר המותנה שיוטל על הנאשם, למשך תקופה ממושכת, וילווה אותו גם בחייו האזרחיים, ירתיע אותו מלשוב ולעבור עבירות דומות בעתיד.