זסלבסקי ואח' נ' משרד הפנים

1. המבקשת 1 (להלן: המבקשת), אזרחית רומניה ילידת 1961, נכנסה לישראל לראשונה בראשית שנת 2002 באשרה מסוג ב/1, ובהמשך הורחקה מישראל במהלך שנת 2004 לאחר שנמצא כי אשרתה פקעה. ביום 15.7.2005 נישאה המבקשת ברומניה לאזרח ישראלי, בנה יחידה של המבקשת 2 (להלן: החמות). עם כניסתם לישראל הגישו בני הזוג בקשה להסדרת מעמד המבקשת בישראל מכוח נישואיהם בהתאם לנוהל 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" המכונה גם "ההליך המדורג". בתחילה, הוענקה למבקשת אשרה מסוג ב/1 אשר הוארכה מעת לעת עד לחודש אפריל שנת 2007, אז קיבלה המבקשת אשרת שהיה מסוג א/5 אשר הוארכה אף היא עד ליום 2.1.2012. למרבה הצער, ביום 30.11.2011 נפטר בן זוגהּ של המבקשת (להלן: המנוח), וזאת לאחר שהושלמה התקופה הנדרשת לשם מתן מעמד בישראל לפי ההליך המדורג, אך בטרם הושלם ההליך עצמו. עם מות המנוח הועבר עניינה של המבקשת לבחינת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה) בהתאם לנוהל 5.2.0017 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (להלן: הנוהל). הוועדה המליצה שלא לקבל את בקשת המבקשת לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, והמלצתה אומצה על ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: המנכ"ל). על החלטתו הגישה המבקשת השגה לוועדת ההשגה לזרים אשר נדחתה ביום 6.7.2014. המבקשת הגישה עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט י' מרזל), אשר התקבלה במובן זה שבית המשפט הורה על השבת עניינה של המבקשת לבחינה ולבירור לפני הוועדה על מנת שתקבל החלטה חדשה תוך איזון כל השיקולים הדרושים לעניין. בהקשר לכך נקבע, בין היתר, כי הוועדה לא ייחסה משקל לכך שהמבקשת השלימה את התקופה הקבועה בהליך המדורג קודם לפטירתו של בן זוגהּ הישראלי (להלן: פסק הדין הראשון).

2. לאחר בחינה מחודשת בעניינה של המבקשת, בגדרה נשקלו "מירב השיקולים", חזרה הוועדה על המלצתה לסרב את בקשתה של המבקשת משנמצא כי זו אינה מעלה טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל למבקשת. המנכ"ל אימץ את המלצת הוועדה, בציינו, בין היתר, כי זיקתה של המבקשת למדינות אחרות חזקה וממשית מזיקתה לישראל. בהקשר לכך הובהר כי בני משפחתה של המבקשת – בנותיה, אמה ואחיה – אינם מתגוררים בארץ, כאשר קרובתה היחידה בישראל היא החמות. נקבע, כי אין בכך שהמבקשת נמצאה בסיומו של ההליך המדורג בעת פטירת המנוח כדי להכריע את הכף לעבר קבלת בקשתה, בהינתן השיקולים השונים המטים את הכף לעבר דחייתה. על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית הדין לעררים, אשר נדחה ביום 7.7.2016 תוך חזרה על הטעמים שעמדו בבסיס החלטת המנכ"ל. בית הדין ציין כי עניינה של המבקשת נבחן "בדקדקנות" וכי נשקלו כל השיקולים הצריכים לעניין, ולפיכך לא מצא מקום להתערבות.

3. המבקשת הגישה ערעור על החלטת בית הדין לעררים, שנדחה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם). בית המשפט הבהיר כי נקודת המוצא לדיון היא כי עם פטירת המנוח נשמט עיקר התכלית שביסוד ההליך המדורג, ובמצב דברים כגון דא, ככלל ובהיעדר טעמים הומניטאריים מיוחדים, על בן הזוג הזר לעזוב את ישראל. צוין, כי המבקשת הגיעה לישראל בגיל מבוגר באופן יחסי; כי לה ולמנוח לא היו ילדים משותפים; כי המבקשת לא פיתחה קריירה ייחודית בישראל; וכי למבקשת אח ואם ברומניה ושתי בנות בגירות המתגוררות בבריסל. בצד זאת צוין, כי למבקשת קשר משמעותי עם החמות הסובלת ממחלה קשה וכי המבקשת לוקחת חלק בטיפול בה ומסייעת לה בצרכיה השונים. עוד צוין כי יש לייחס משקל ראוי לציפייתה הלגיטימית של המבקשת לסיים את הליך הסדרת המעמד בעניינה נוכח מועד פטירת המנוח בשלב מתקדם של ההליך. בהתחשב בכלל האמור, נקבע כי קביעת הוועדה שלפיה זיקתה של המבקשת לחו"ל חזקה וממשית מזיקתה לישראל "אינה נקייה מספק". בית המשפט עמד על כך שההיבט ההומניטארי העיקרי שמתעורר במקרה דנא אינו מתמקד במבקשת עצמה כי אם בחמות. בהקשר זה צוין כי אמנם למבקשת תפקיד לא מבוטל בתמיכה בחמות, אך שאין מדובר בתמיכה יומיומית ולא הוכח כי לא ניתן לקבל סיוע דומה מהמוסד לביטוח לאומי. לפיכך נקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענה כי מצבה של החמות יתדרדר באופן משמעותי עם הרחקת המבקשת. בהתחשב באמור נקבע כי על אף ש"ניתן להשקיף על המקרה כעל מקרה גבולי", אין עילה להתערב בתוצאה אליה הגיע המשיב אשר לו שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא. כחיזוק למסקנתו הפנה בית המשפט להחלטתי בבר"ם 4768/16 מיקולה נ' משרד הפנים (14.6.2016) (להלן: עניין מיקולה). לפיכך, מצא בית המשפט לדחות את הערעור. בשולי הדברים צוין כי על רקע טענות המבקשת שלפיהן יחסיה עם החמות והצורך להחיל בעניינה מבחן זיקות מרוכך לא זכו לדיון מספק בפסק דינו של בית הדין לעררים, נשקלה האפשרות להשיב את הדיון לזה האחרון. הובהר כי בסופו של יום הוחלט שלא לעשות כן, בין היתר, בהתחשב בכך שמרבית השיקולים הצריכים לעניין נלקחו בחשבון.

           מכאן הבקשה שלפניי.

4. לטענת המבקשת יש להחיל בעניינה מבחן זיקות מרוכך בהתחשב בכך שהשלימה את פרק הזמן שנקבע בהליך המדורג לצורך קבלת אזרחות עובר לפטירתו של המנוח ונוכח קביעות פסק הדין הראשון. המבקשת אף טענה כי על דרך של היסק מהוראות הנוהל יש להגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה יש לה זכות ברורה לקבלת אזרחות ישראלית. מכל מקום, לגישתה, יש להעניק לה מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, שכן היא עומדת בכלל התנאים הקבועים לכך בהוראות הנוהל. בהקשר זה נטען כי המבקשת הוכיחה שהיא עובדת משך שנים רבות אצל מעסיקים ספציפיים בעבודות משק בית, ועל כן לא היה מקום לקביעה כי היא לא פיתחה קריירה בישראל. לגישת המבקשת, קבלת קביעה מעין זו תסתום את הגולל על מרבית בקשותיהן של נשים כמוה שהינן נשים מוחלשות שאינן יכולות להשתלב במקצועות הנתפסים כ"מכובדים" יותר. עוד נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא בקבעו שההיבט ההומניטארי היחידי במקרה דנא מתמקד בחמות, כמו גם בקביעתו כי מטפלת סיעודית עשויה להחליף את מקומה של המבקשת בחיי החמות תוך התעלמות מהקשר החזק בין השתיים. המבקשת הוסיפה וטענה כי המקרה דנא אינו תואם את הנסיבות שהתגבשו בעניין מיקולה ועל כן, לא היה על בית המשפט קמא להסתמך על הקביעות שם. לבסוף נטען, כי היה על בית המשפט ליתן משקל לטיעון בדבר רשלנות המשיב שהביאה למצב הנוכחי – שכן, המשיב לא יידע את בני הזוג שנסתיימה התקופה הנדרשת להשלמת ההליך המדורג וכי באפשרותם להגיש בקשה לקבלת אזרחות ביחס למבקשת.

5. המשיב סומך ידיו על ההחלטות של בית המשפט לעניינים מינהליים ובית הדין לעררים וטוען כי המקרה של המבקשת אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה, בשים לב לאמת המידה המצמצמת הנוהגת בבקשות רשות ערעור מן הסוג דנן. לטענת המשיב, עניינה של המבקשת נבחן פעמיים על ידי הוועדה, שנתנה דעתה למכלול הנתונים הרלוונטיים ובכלל זאת – לכך שהמבקשת השלימה את כל תקופת ההליך המדורג עובר לפטירת המנוח – והחליטה כי לא מתקיים טעם הומניטארי מיוחד המצדיק מתן מעמד למבקשת. החלטה זו, התבססה בין היתר על הגיל המאוחר שבו נכנסה המבקשת לארץ; על כך שלמעט חמותה – אין לה קרובי משפחה בישראל; על כך שבני משפחתה מדרגה ראשונה מתגוררים בחו"ל; ועל כך שמהחומרים המצויים בעניינה לא ניתן להצביע על מארג קשרים חברתיים שנוצר למבקשת בישראל. לפיכך, טוען המשיב כי מסקנת הוועדה כי זיקתה של המבקשת לארץ מוצאה חזקה מזיקתה לישראל, והחלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה שקיבל את המלצת הוועדה שלא להיעתר לבקשתה של המבקשת לקבלת מעמד, מצויות במתחם הסבירות המסור למשיב ואין בבקשה כדי להקים עילה להתערב בהן.

6. לאחר העיון בבקשה ובתשובה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המשיגה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על החלטת בית הדין לעררים תיבחן על פי אמת מידה מצמצמת, בשים לב למומחיותו ומקצועיותו של בית הדין לעררים, ותתקבל, ככלל, מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים, פסקה 4 (5.5.2016); בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 3 (19.10.2015)). בצד זאת, בהתחשב באופי המאטריה בה עסקינןייתכנו מקרים חריגים שבהם ניתן ליתן רשות כאמור אף כשנסיבות המקרה אינן מעוררת שאלה עקרונית (ראו למשל עניין מיקולה, פסקה 6). בנתון לאמת המידה האמורה, ובהתחשב בכך שהמבקשת אינה טוענת בבקשתה כי מתעוררת בעניינה שאלה עקרונית, לא מצאתי כי המקרה דנא בא בקהלם של המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אכן, כפי שאף ציין בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק הדין הראשון, יש מקום לייחס משקל של ממש לעובדה שהמבקשת השלימה את פרק הזמן שנקבע לבחינה במסגרת ההליך המדורג. ואולם, מדובר בשיקול אחד מתוך מכלול השיקולים שהיה על הרשות לבחון, ואין בעניין זה, כשלעצמו, כדי להבטיח הענקת מעמד למבקשת. עניינה של המבקשת נבחן מספר פעמים, ובכלל זאת על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים ובית הדין לעררים, וטענותיה זכו להתייחסות מפורטת בהחלטות השונות שניתנו בעניינה. לפיכך, בהינתן אמות המידה המקובלות ומבלי שאדרש לגופה של המחלוקת בין הצדדים לא מצאתי כי יש מקום לאפשר בירור נוסף בפני בית משפט זה. בצד זאת, מצטרף אני להנחתו של בית המשפט לעניינים מינהליים שלפיה המשיב יתיר כניסתה של המבקשת לישראל על מנת שיהא באפשרותה לבקר את החמות.       

           הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 9.8.2017 יעמוד בעינו למשך 30 ימים נוספים לצרכי התארגנות.