ז'נה ואח' נ' סער ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית שהוגשה במקור על סך 53,510 ₪ ובהתאם לחוו"ד מתוקנת אשר הוגשה ע"י מומחה הנתבעים, הינה על סך 29,734 ₪ ותביעה שכנגד על סך 28,085 ₪.

בפסק דין זה:

התובעים והנתבעים שכנגד – להלן: "התובעים"

הנתבעים והתובעים שכנגד – להלן: "הנתבעים"

א.  תמצית טענות התביעה

1.  התובעים הינם בעלי זכות החכירה ומתגוררים בדירת מגורים בקומה א' ברח' קיבוץ גלויות 36 בבת ים.

הנתבעים הינם בעלי זכות החכירה ומתגוררים, מתחת לדירת התובעים, בקומת הקרקע באותו בניין. בשנת 1987 ביצעו התובעים, על חשבונם, תוספת הרחבה לדירתם, בהתאם להיתר להרחבת הדירה ועל פי תכניות מאושרות . בין היתר, ביצעו התובעים, על חשבונם, במסגרת תוספת בנייה זו, יציקת עמודים ורצפה,  תוספת/ הרחבת הבנייה שנעשתה בהסכמת בעלי זכויות החכירה הקודמים של דירת הנתבעים.

2.  הנתבעים רכשו את דירתם כעשר שנים טרם שהוגשה התביעה דנן, במצבה כפי שהייתה אז, על תוספות הבנייה שבה. הם ידעו מה מצב הדירה, כולל תוספות הבנייה והשפעתם על הדירה.

בשנת 2010, ביצעו הנתבעים תוספת הרחבה לדירתם, תוך שניצלו והשתמשו בתוספת הבניה אשר ביצעו התובעים שנים רבות קודם לכן. התובעים דרשו מהנתבעים שישלמו להם בגין השימוש בתוספת שבנו התובעים, אך הנתבעים סרבו לבקשתם. שמאי מקרקעין מטעם התובעים, העריך את חלקם של הנתבעים בשימוש בתוספת הבניה שביצעו התובעים, בסך של 44,510 ₪. כאמור

התובעים תיקנו את סכום התביעה לסך 29,734 ₪.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים לשלם להם את סכום התביעה, המורכב מעלות השימוש בתוספת, שכ"ט השמאי, ועוגמת נפש.

לטענת התובעים, כאשר הנתבעים הגישו, בשנת 2009, בקשה להרחבתם דירתם, פנו אליהם התובעים, באמצעות בא כוחם, כדי להגיע להסכמה בדבר השתתפות בעלות הבנייה שבצעו התובעים, שבהם עמדו להשתמש הנתבעים, אך הנתבעים התעלו מפנייתם ולכן פנו התובעים לשמאי מטעמם.

ב.  תמצית טענות ההגנה

3.  בשנת 1987 התובעים הרחיבו את דירתם, תוך שימוש בתקרה ובעמודים שהתובעים בנו אל תוך שטח בית הנתבעים, בניגוד לתכנית היתר הבניה, באופן לא תקני, תוך סיכון לבניין כולו וגרימה לירידת ערך דירת הנתבעים. במהלך הרחבת דירתם, בנו התובעים תקרה נמוכה מה שגרם לירידת ערך דירת הנתבעים. בהתאם להיתר הבנייה, היה על התובעים לבנות עמודים צמודי קיר בקומת הקרקע, אך בפועל נבנו עמודים בצורה בולטת לתוך שטח בית הנתבעים, מה שיצר מגבלה בתכנון הפנימי של דירת הנתבעים ופגיעה בערך דירתם. התובעים אף לא בנו קיר עוטף את הבית הישן, בניגוד להיתר הבניה. כמו כן, התרשלו התובעים ולא בנו קורות יסוד, כנדרש בתקן 940, שהינו הבסיס להרחבת דירתם, מה שגרם לנתבעים לבנות את הקורות בעצמם. בניגוד לדרישות ההיתר, התובעים לא בצעו קו ביוב בחצר האחורית, העוקף את חלק הבניה החדש במרחק 2 מ' מקירות החוץ, דהיינו, שבפועל לא בוצע כלל ביוב.

4.  לטענת הנתבעים, בתוספת הבנייה של התובעים, לא בוצעו צנרת ניקוז גגות תקינה, אלא עם מכשירים מחוררים שגורמים לזרימת מי גשם על הקירות, היווצרות יתושים, צמחיית בר רעש ועוד.

בהתאם לתקנון המוסכם, אין לתובעים הצמדות והרכוש המשותף מחולק 25% לכל אחד מארבעת הדיירים. למרות זאת, מזה 23 שנים עושים התובעים שימוש בלעדי בגג המשותף ששייך לכל הדיירים. התובעים אף פנו על הגג המשותף תוספת בנייה לא חוקית וללא היתר.

הנתבעים טוענים כי חוות דעת השמאי מטעם התובעים אינה נכונה ותחשיביה מוגזמים לגבי אמדן עלויות העבודות שרובן כלל לא בוצעו.

טוענים הנתבעים, כי השמאי מטעם התובעים קבע עלויות עבור חישוף שטח שכלל לא בוצע, כיוון שלביצוע חפירה לפלטת יסוד אין צורך בעבודה זו. בניגוד לחוות דעתו, בוצעו רק 11 פלטות, לא בוצעו קורות יסור בחפירת תעלות, לא בוצעה עבודת מילוי באדמה, מצע בטון רזה בוצע רק בשטח של 12.1 מ"ר, יציקת בטון פלטות יסוד בוצעה רק בנפח של 2.5 מ"ק, תקרת הצלעות בנויה עם בלוקי בטון ולא מילוי איטונג, לא היו כלל קורות יורדות, לא ברור כיצד הגיע לתחשיב של 3.5 טון ברזל.

ג.  כתב תביעה שכנגד