ז'ורבין נ' בר תנא

פסק דין

במסגרת כתב ההגנה ביקשה הנתבעת לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדה ע"י התובע לאור הוראת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

עפ"י כתב התביעה, התובע היה יועץ שיווק חיצוני של חברת רוקח מעבדות בע"מ (להלן: "חברת רוקח"), המשווקת באמצעות רשת האינטרנט תוספי מזון להרזיה.

הנתבעת הינה, עובדת בחברת תפוז שליחויות בע"מ ותפוז השקעות בע"מ. (להלן: "תפוז").

הספקת המוצרים הנמכרים על ידי רוקח ללקוחותיה מבוצעת באמצעות תפוז, כאשר תפוז גובה עבור רוקח כספים במזומן מהלקוחות ואמורה להעביר אותם לידי רוקח בתוך מס' ימים ממועד גבייתם.

רוקח הגישה תביעה כנגד תפוז במסגרת ת.א. 163958/09 בבימ"ש השלום בתל-אביב, בטענה שתפוז ומנהליה גנבו מעטפות ובהם כספי לקוחות שהיו אמורים להגיע לחברת רוקח.

במסגרת התביעה הטילה רוקח עיקולים על נכסי תפוז, במעמד צד אחד. ביום 5/5/09 הגישה תפוז בקשה לביטול העיקולים שהוטלו ואליה צורף תצהיר של הנתבעת, שבו נטען כי הועברו לתובע כספים בסכום כולל של 80,000 ₪ כאשר משמעות הדברים ברורה ולפיה התובע קיבל לידיו מתפוז כספים השייכים לרוקח, ונטל אותם לכיסו.

לטענת התובע מדובר בדברי הבל ובשקר גמור, וטענה זאת מהווה הוצאת לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע.

התובע העמיד את סכום תביעתו על סך 100,000 ₪ בהתאם להוראות סעיף 7 (ג) לחוק, היינו כפל הסכום הקבוע כפיצויי ללא הוכחת נזק.

תמצית טענות הנתבעת:

חוק איסור לשון הרע, מציין במפורש בסעיף 13(5) שכותרתו "פרסומים מותרים":

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי- פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

דבריה של הנתבעת במהלך הדיון הינם, חלק מההליך המשפטי, והדברים נאמרו "תוך כדי דיון".

פסיקה ענפה של בתי המשפט המחוזיים בארץ קבעה כי מדובר בהליכים מוגנים, על כל נגזרותיהם, לרבות מכתבי ההתראה של עו"ד, הליכי הגישור או הבוררות, ובוודאי הדיונים בבית המשפט וכ"ו. הנתבעת הפנתה לפסה"ד המנחה שניתן ע"י ביהמ"ש ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עודד גיל.

תמצית טענות התובע:

הבקשה כולה נסמכת על פסה"ד רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל.

התובע סבור כי יש לאבחן את פסה"ד מהמקרה דנן. ראשית, פסה"ד עוסק בצדדים אשר שניהם פרקליטים, עובדה אשר בית המשפט נתן לה משמעות נכבדת בפסיקתו, לאור החובה המוגברת החלה על עו"ד לנהוג בכבוד האחד כלפי חברהו וכלפי בית המשפט.

הן התובע והן הנתבעת הינם צדדים שלישיים ואינם בעלי דין בתיק העיקרי, והמשיב כלל אינו יכול להתגונן או להגיב לדברי השקר נשוא ענייניו, הנתבעת במהלך מסירת עדות בדרך של תצהיר, הוציאה לשון הרע כנגד התובע ביודעין ובהכנה מוקדמת, התובע לא נתבקש להגיש תצהיר ולא נחקר, וכך לא הייתה לו האפשרות להתעמת עם דברי הנתבעת.

עצם העובדה שהנתבעת, מסרה את הדברים נשוא התביעה, בין כותלי בית המשפט ובמסגרת עדות, אין ולא יכול להיות בה די בכדי להעניק לה הגנה מלאה ושלמה, לו כך היה ולו זו הייתה כוונת בית המשפט וודאי היה נותן ליבו לתוצאות הרות האסון אשר עלולות להתרחש.

כך, כל אדם אשר חפץ לפרסם דברי הבל, שקר והכפשות כלפי חברו, יוכל לפרטם לצורך העניין במסגרת תביעת סרק אותה יגיש לבית המשפט, ולאחר שזו תדחה יוכל לפרסם את תוכנה ברשת האינטרנט, תוך שהוא מתהדר בנוצות פסה"ד, ואילו קורבן לשון הרע ייצא וידיו על ראשו, בלא כל דרך להיפרע את נזקיו או לגרום לאותו פלוני לחדול מהוצאת לשון הרע כנגדו.