ושות עו"ד נ' רמ - ק.ר.מ. סחר בינלאומי בע"מ ואח'

החלטה

1.התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 120,014 ₪, הנסמך לחוזה שכירות שנכרת בין המשיבים, המשכירים, לבין המבקשת 1, ביום 5.6.08, ואשר ערבים לו המבקשים 2 ו-3.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים בפני ובמסגרתו נחקרה המצהירה מטעם המבקשים, הגב' ללי בן יוסף, והצדדים סיכמו טענותיהם.

השתלשלות העניינים, כמתואר ע"י המבקשים, ראשיתה אמנם בהסכם השכירות שנכרת בין החברה המבקשת 1 לבין המשיבים ולפיו השכירו האחרונים למבקשת 1 משרד ב"בית יוניטרייד", בשד' הרצל 1 באשדוד.

תקופת השכירות על פי ההסכם נקבעה למשך 36 חודשים, החל מיום 1.7.08 ועד ליום 30.6.11, ובמהלכה מולאו תנאי ההסכם ע"י המבקשת 1 ללא יוצא מן הכלל, לשביעות רצון המשכירים.

לקראת תום תקופת השכירות הראשונה הנ"ל, חתמו הצדדים להסכם על מסמך שכותרתו "הסכם להארכת חוזה שכירות", במסגרתו צויין כי "הצדדים מסכימים להאריך את תקופת ההסכם ב-24 חודשים נוספים, החל מיום 1.7.11."

אולם, לאור שיקולים אסטרטגיים של המבקשת 1 והחלטתה להקטין את פעילותה בסניף באשדוד, הודיעה המבקשת 1 למשכירים בהודעה בכתב 60 יום מראש, על כוונתה להפסיק את השכירות כעבור שנה ממועד כריתת הסכם ההארכה וביקשה להסדיר בנועם את סיום תקופת ההתקשרות ביום 30.6.12, זאת לאור יחסיה ארוכי השנים עם המשכירים.

בין הצדדים התנהל דין ודברים, ואולם מאחר ולא הצליחו להגיע לעמק השווה הודיעו המשיבים למבקשת כי עומדים הם על קיום מלא של תנאי ההסכם, וכי בהעדר תשלום דמי שכירות לשנת השכירות הקרובה ינקטו הליכי הוצל"פ כנגד המבקשת 1 והערבים, המבקשים 2 ו-3.

בפועל, עזבה המבקשת 1 את המושכר ביום 1.7.12, שנה טרם תום מועד ההארכה עפ"י הסכם ההארכה.

2.כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן בפני תובענה, אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת אף אם נותרת ההגנה בגדר הגנה בדוחק.

מבקש הרשות אף רשאי בשלב זה להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב ואין בודקים בציציותיו כיצד יעלה בידו להוכיח טענתו.

כלל ידוע הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה התנגדותו.

בשלב הדיון בבקשת הרשות להגן לא רשאי בית המשפט לקבוע עובדות, או לברר את המצב הקיים לאשורו, וככל שגרסת המבקש להתגונן בעינה עומדת, אין מקום להמשך בירור במסגרת הבקשה, שכן זו אינה באה במקומו של המשפט עצמו.

יפים הדברים שנאמרו בעניין זה בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (ניתן ביום 9.12.09, לא פורסם):

"התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ...

הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב ...

זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר – אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן".

...

בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה ... נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ([פורסם בנבו], 15.6.09), פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה."

כן, ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675: