ורנובסקי נ' שר הפנים

פסק דין

העותרת מבקשת כי אורה למשיב להעניק לה אזרחות ישראלית, מכוח הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, ולחילופין - רישיון ישיבה מסוג א/5 מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, כחלק ממתווה שייקבע לקראת התאזרחותה.

רקע עובדתי

העותרת, אזרחית אוקראינה, ילידת שנת 1951, הינה אלמנתו של בוריס ורנובסקי ז"ל, אזרח ישראלי, יליד שנת 1947, שעלה לישראל בשנת 1991, ולמרבה הצער נפטר ביום 16.9.2008.

העותרת הגיעה לארץ כתיירת ביום 20.4.2000, באשרת ביקור של תייר מסוג ב/2, אולם נשארה בישראל שלא כדין, גם לאחר שפג תוקף אשרת השהייה. בשנת 2001, הפגישה חברתה הישראלית של העותרת בינה לבין מר ורנובסקי ז"ל. בין השניים התפתח קשר רומנטי והם החליטו להינשא. ביום 4.9.2002 יצאו השניים את הארץ ונישאו באוקראינה מספר ימים לאחר מכן, לאחר שהעותרת נדרשה לצאת את הארץ לאלתר ולשלם קנס בגין שהייתה שלא כדין. ביום 13.10.2002, חזר מר ורנובסקי ז"ל לישראל והגיש בקשה לאשרת כניסה עבור העותרת ולמתן מעמד לה, מכוח נישואיהם. בשל התארכות ההליכים, נסע מר ורנובסקי ז"ל לבקר את העותרת באוקראינה בחודש ינואר 2003, ואף סייע לה באיסוף המסמכים שנדרשו לצורך הסדרת מעמדה בישראל. תחילה סורבה הבקשה, אולם ביום 26.5.2003 נערך למר ורנובסקי ז"ל שימוע בלשכה האזורית באשדוד. בעקבות ממצאי השימוע הוחלט להתיר את כניסת העותרת לישראל באשרת תייר מסוג ב/2. ביום 22.6.2003 הגיעה העותרת לישראל באשרה כאמור, וביום 6.7.2003 הוארכה האשרה ב-3 חודשים. במקביל, הופנו השניים ליחידת הקשר.

ביום 25.9.2003, נתקבלה במטה המשיב בירושלים עמדת יחידת הקשר, ולפיה נוכח שהייתה הבלתי חוקית של העותרת בישראל למשך כשנתיים וחצי, מומלץ לאשר שהותה באשרת ב/1 כללי בתוקף ל-6 חודשים, ולאחר מכן ל-6 חודשים נוספים, וזאת תחת מתן רישיון ישיבה מסוג א/5. ביום 11.1.2004 אכן ניתנה לעותרת אשרת שהיה מסוג ב/1 כללי בתוקף ל-6 חודשים. ביום 24.6.2004, נערך לעותרת ולבעלה המנוח שימוע במשרדי המשיב. במסגרת השימוע תיארו את נסיבות היכרותם, נסיעתם המשותפת לאוקראינה, שם נישאו, וציינו כי בנה של העותרת נכח בטקס הנישואים. כמו כן ציינו כי אמו של מר ורנובסקי ז"ל מתגוררת בהוסטל בישראל וכי גם אחיו מתגורר בישראל עם משפחתו. בנוסף נמסר, כי מר ורנובסקי ז"ל אינו עובד בשל בעיות רפואיות וכי העותרת אינה עובדת משום שאינה מוצאת עבודה, ובני הזוג מתקיימים מקצבת ביטוח לאומי. אשרת שהייתה של העותרת מסוג ב/1 כללי הוארכה, בהתאם להמלצת יחידת הקשר, ב-6 חודשים נוספים, עד ליום 5.2.2005. ביום 3.2.2005 נערך במשרדי המשיב שימוע נוסף לעותרים, במסגרתו נמסר, בין השאר, כי העותרת שומרת על קשר טלפוני עם בנה, המתגורר באוקראינה. לעותרת אושר ביום 13.3.2005 רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג, בתוקף לשנה. ביום 26.2.2006 נערך לעותרים שימוע נוסף במשרדי המשיב, ולאחריו הוארך רישיון הישיבה הארעי של העותרת מסוג א/5 עד ליום 13.3.2007. לאחר מכן, בעקבות שימוע מיום 19.3.2007, הוארך הרישיון עד ליום 13.3.2008. במסגרת שימוע זה נמסר כי בשנת 2006 ביקרו בני הזוג באוקראינה אצל בן העותרת, אשר סייע להם כלכלית, וכמו כן נמסר כי בקיץ ביקר בנה של העותרת בישראל. בשימוע נמסר עוד כי בני הזוג מבקרים את אמו של מר ורנובסקי מדי שבת. ביום 10.3.2008 נערך שימוע נוסף בו חזרו בני הזוג על דברים דומים שנמסרו בשימוע הקודם ורישיון הישיבה הארעי הוארך עד ליום 13.2.2009.

למרבה הצער, בחודש יולי 2008 התגלתה אצל מר ורנובסקי ז"ל מחלת סרטן אנושה והוא אושפז בבית החולים. ביום 20.8.2008 התאשפז מר ורנובסקי ז"ל בבית החולים הרצפלד (צורף אישור רופא ועובדת סוציאלית בעניין מצבו ואי יכולתו לצאת את בית החולים). מרגע שחלה מר ורנובסקי ז"ל שהתה עמו העותרת בבית החולים, דאגה לכל צרכיו, ותמכה בו. גם לכך צורף אישור מאת העובדת הסוציאלית של בית החולים. ביום 16.9.2008, זמן קצר לאחר אבחון מחלתו, נפטר מר ורנובסקי ז"ל, וזאת חודשים ספורים לפני שעמד ההליך המדורג להסתיים. עם תום ימי האבל פנתה העותרת למשרדי המשיב באשדוד ועדכנה אותו בדבר פטירת בעלה. לעותרת נאמר, כי עניינה יועבר לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. העותרת ציינה בעתירתה, כי באותו מעמד, גזרה הפקידה מטעם המשיב את תעודת הרישיון הארעי לנגד עיניה ונתנה את התעודה הגזורה לעותרת כ"מזכרת".

ביום 18.12.2008, נדון עניינה של העותרת במסגרת הוועדה הבינמשרדית, שהחליטה לדחות את בקשתה להתאזרח בארץ. ראש רשות האוכלוסין אימץ בהחלטתו את המלצת הוועדה. ביום 28.1.2009 קיבלה העותרת לידיה את החלטת הסירוב בה נכתב כי לאחר דיון שנערך ביום 18.12.2008 בוועדה הבינמשרדית, לא אושרה בקשתה להמשיך לשהות בארץ שכן לא נמצאו טעמים הומניטאריים בבקשתה. כמו כן, צוין במכתב כי לעותרת ולמר ורנובסקי ז"ל אין ילדים משותפים, וכי בנה היחיד של העותרת מתגורר בחו"ל. העותרת נדרשה לעזוב את הארץ תוך 30 יום.

ביום 5.3.2009 הגישה העותרת עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 18.12.2008. ביום 4.6.2009 הוחלט למחוק את העתירה לאחר שהצדדים הגיעו לידי הסכמה לפיה ייערך לעותרת שימוע ועניינה יוחזר לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית. עוד באותו יום נערך לעותרת שימוע בשפה הרוסית במשרדי המשיב באשדוד. העותרת התייצבה יחד עם חברתה ואולם חברתה לא נשאלה דבר על ידי המראיינת.

ביום 21.9.2009 הובא עניינה של העותרת פעם נוספת בפני הוועדה הבינמשרדית. העתק פרוטוקול השימוע הנ"ל הונח אף הוא בפני הוועדה. גם הפעם החליטה הוועדה להמליץ שלא לקבל את הבקשה. ממלא מקום ראש רשות האוכלוסין החליט לאמץ את ההמלצה ולסרב לבקשה. ביום 3.1.2010 זומנה העותרת למשרדי המשיב באשדוד ונמסר לה העתק מהחלטת המשיב מיום 21.9.2009, בה נכתב כי בפני הוועדה הבינמשרדית לא הוצגו נתונים חדשים היכולים להוות בסיס לקבלת מעמד בארץ מכוח מבחן זיקתה לישראל, וכן לא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים לאישור הבקשה, ולפיכך הוחלט לסרב לבקשה ועל העותרת לעזוב את הארץ תוך 30 יום ממועד קבלת המכתב. מכאן העתירה.

טענות הצדדים

העותרת טוענת, בתמצית, כי המשיב לא היה אמור להחיל עליה את נוהל הפסקת ההליך המדורג, שכן למעשה סיימה את ההליך והייתה זכאית לאזרחות עוד בטרם פטירת בעלה. לחילופין טוענת העותרת, כי גם אם נוהל הפסקת ההליך המדורג חל עליה, הרי שלא היה בשימוע שנערך לה כדי להעמיד את זיקתה לישראל בספק. לטענת העותרת, היא שוהה בישראל קרוב לעשור, כאשר במהלך תקופה זו התערתה בחברה הישראלית יחד עם בעלה ז"ל, אשר את קברו היא פוקדת באופן קבוע. כל אלה, לטענתה, מבססים את זיקתה לישראל יותר מלכל מדינה אחרת בחו"ל, חרף העובדה שקרובי משפחתה מפוזרים בין מדינות שונות. בתמיכה לטענותיה, צרפה העותרת תצהיר מאחת מחברותיה הטובות בדבר זיקתה למדינת ישראל. כמו כן, בידי העותרת מכתב מאמו של בעלה ז"ל, המאשרת כי היא שומרת על קשר עם העותרת וכי היא סומכת על העותרת, המטפלת בקברו של בנה.

העותרת טוענת כי המשיב לא שקל את השיקולים הענייניים והראויים המחויבים על פי דין כאשר החליט לדרוש את יציאתה מהארץ, ועל כן החלטתו אינה סבירה ואינה מידתית.

המשיב טוען, לעומת זאת, כי דין העתירה להידחות מחמת חוסר ניקיון כפיים, שכן העותרת שהתה בישראל שלא כדין כשנתיים וחצי. עוד טוען המשיב, כי טענת העותרת לפיה היא אמורה לקבל אזרחות באופן רטרואקטיבי, דינה להידחות על הסף, שכן הועלתה במסגרת עתירה זו לראשונה. כן טוען הוא, כי דין העתירה להידחות גם לגופה שכן לא נפל כל פגם בהחלטתו. עניינה של העותרת נבחן על ידו פעמיים, ובקשתה נדחתה באופן מנומק. ועוד נטען, כי בית המשפט מעביר תחת שבט ביקורתו את ההחלטה המינהלית ובוחן את סבירותה. אין המדובר בהחלפת שיקול הדעת של הרשות המינהלית בשיקול דעתו של בית המשפט והדבר אף נכון כפליים כשהמדובר בוועדה לעניינים הומניטאריים, השוקלת שיקולים של לפנים משורת הדין.

יצוין, כי בתום הדיון בעל פה הצעתי כי תינתן לעותרת אשרת א/5 לתקופה של שנה, במהלכה ייעשה ניסיון לברר כיצד מתקדמים ההליכים שנקט בנה של העותרת, המתגורר עתה בארצות הברית, לשם השגת "גרין קארד". ב"כ המשיב הודיעה, כי מאחר ואין לדעת כיצד יסתיימו ההליכים הללו, מוכן המשיב ליתן לעותרת, לפנים משורת הדין, אשרה מסוג ב/1 למשך 4 חודשים, בכפוף להתחייבותה לצאת את הארץ בחלוף התקופה, וללא קשר להסדרת מעמדה בארצות הברית. מאחר והצעה זו לא סיפקה את העותרת, טעונה העתירה הכרעה.

דיון והכרעה

אסקור תחילה, בתמצית, את ההסדרים החקיקתיים והמנהליים, הנוגעים להסדרת מעמדם של זרים הנשואים לבני זוג ישראלים, במקרה של פקיעת הנישואין עקב פטירת בן הזוג הישראלי.

ההסדר החקיקתי להסדרת מעמדו של זר, הנשוי לאזרח ישראלי, מעוגן בסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952:

"בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)"

בית המשפט העליון עמד על תכליתו של הסעיף, אשר נועד להקל על הליך ההתאזרחות של בן זוג של אזרח ישראלי, אולם אינו מעניק אזרחות אוטומטית ואינו שולל את שיקול הדעת של שר הפנים (בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג (2) 728, 788, 791, 793). לצורך כך, מחיל משרד הפנים את ההסדר המדורג, אשר תכליתו לעמוד על כנות קשר הנישואין בין בני הזוג, בחינת מרכז חיי בני הזוג בישראל וקיומה של מניעה ביטחונית או פלילית למתן אזרחות (פרשת סטמקה, בעמודים 787-788; בג"צ 2950/96 מוסא נ' שר הפנים [פורסם בנבו]; בג"צ 4711/02 דניאלה הלל ואח' נ' שר הפנים [פורסם בנבו], להלן: בג"צ הלל). מצב דברים של פטירת בן הזוג הישראלי עוד בטרם הסתיים ההליך המדורג, חייב את בית המשפט להתייחסות מיוחדת לאור ההשלכות הקשות העשויות להיות להפסקת הליך ההתאזרחות על בן הזוג הזר, שקבע את מרכז חייו בישראל בעקבות קשר נישואין כן ואמיתי עם אזרח ישראלי, ואשר נוצרה אצלו ציפייה כי מעמדו בישראל יוסדר (בג"צ הלל הנ"ל; בג"צ 3825/06 זינוביה ספיאשוילי נ' משרד הפנים [פורסם בנבו]).