ורון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

רקע כללי

1.לפנינו תביעתו של מר שלומי ורון (להלן: "התובע") להכיר באוטם שריר הלב שלקה בו ביום 5.9.10 כפגיעה בעבודה, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר באוטם שעבר כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה –1995, (להלן: "החוק").

2.התובע יליד שנת 1956, והיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מבקר איכות אריזות במחלבת "תנובה" בכפר תבור.

3.התובע מבקש לייחס את הופעת האירוע הלבבי שארע לו ביום 5.9.10, ללחץ שהיה נתון בו בשל פסילת 3 קווי ייצור שהביאו להשבתתם ,כך שלגביו היה זה בבחינת "אירוע חריג" לטענתו, בהשוואה לעבודתו הרגילה.

4.הנתבע דחה את התביעה בטענה שאין קשר סיבתי בין אירועי העבודה ביום 5.9.10 לבין הופעת האוטם, כפי שנימקה זאת פקידת התביעות בהחלטתה מיום 11.5.11.

" ...עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 05/09/2010.

עבודתך כפי שתוארה על ידך,לא גרמה ואף לא תרמה להתהוות המחלה,והריני שוללת את הקשר ביניהן. ..."

5.השאלה העומדת בפנינו היא, האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 5.9.10 ארעה לו "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק ובפסיקה . לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי והראיות שהובאו בפנינו.

דיון והכרעה

6.סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כ:

" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו".

7.על מנת שיוכר אוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שניתן יהיה לקשור קשר עובדתי, סיבתי בין האירוע הלבבי שהיה לתובע לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה כתנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה, ונטל הראיה להוכחה זו מוטל על התובע. (ראה: דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ח 315 ).

8.ככלל "אירוע חריג" יכול שייחשב כדחק נפשי בלתי רגיל, או מאמץ גופני יוצא דופן. בענייננו, על התובע להוכיח כי עבד במאמץ בלתי רגיל, עובר או בסמוך להתרחשות האוטם, בהשוואה למאמץ הרגיל בעבודתו היום יומית (דב"ע מו/ 139- 0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315; עב"ל 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). הבחינה תעשה באופן סובייקטיבי, היינו, מנקודת מבטו של התובע, ולא באופן אובייקטיבי (דב"ע נו/11- 0 נורית חזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75).

9.לגרסת התובע, במסגרת תפקידו אותו הוא מבצע כ-8 שנים , הוא אחראי על בדיקת איכות האריזות במחלבת "תנובה" בכפר תבור, לעיתים הוא נאלץ לפסול אריזה כלשהי בשל פגמים בה, ופסילה זו מובילה להשבתת קו הייצור אשר גורמת לעצירת מהלך העבודה, ולכן נמנעים עד כמה שניתן מפעולת הפסילה. לטענתו, ביום 5.9.10 ארע רצף של 3 פסילות בזו אחר זו של מוצרי אריזה אשר הובילה להשבתת חלק גדול מהמפעל. לטענתו, דבר זה אינו רגיל ,ואף חריג בתדירותו , מה שגרם לו ללחץ ורעד ברגליים, ואף חשש מאוד מתגובות הממונים עליו .

10.במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע, נשאל התובע, מה ארע לו בדיוק ביום 5.9.10, והתובע סיפר:

"בגדול התחלנו את שעת הבוקר באותו היום עם פסילה של מכסים ... והבעיה הייתה שהמכסים שלהם לא עבדו במכונה והזמנתי את הנציג שלהם ל-6 לחודש למחרת ואז עשיתי את כל מה שצריך בנוהל העבודה כדי להסדיר את הפסילה והודעתי לשאר הגורמים,

ואחרי זה הגיעה עוד פסילה מאריזות של יריעות ... המכסה של קוטג' או גבינה והייתה בעיה שלא יכלו לעבוד עם המכונה... ולא היה רצף של עבודה וגם הזמנתי את הנציג שלהם למחרת ... ובאותו היום הייתה עוד פסילה של יריעות ... כל תהליך הפסילות עם שאר הגורמים זה כמו בית משוגעים הכל וזה היה כבר לקראת סוף היום והנציג שלו של צ.ל.פ נמצא בנגבה וגם הזמנתי אותו למחרת . ובזמן ששכבתי למחרת בבית חולים אחרי ההתקף קיבלתי מהם טלפונים ואשתי אמרה להם שאני לא בעבודה ...

היו דברים שרק אחרי זה קישרתי אותם וזה היה חולשה כללית וקבלתי כמו בום של נפילת מתח של כל הגוף והתיישבתי בשטח וזה היה אחרי טלפון עם שי גרוס שהסברתי לו את הבעיות ושהוא צריך לבוא בדחיפות והיה ויכוח בטלפון שאני משגע אותו ועוד פעם פסלתי לו סחורה ואמרתי לעצמי שאני חייב לנוח וזה הכל היה במהלך ההתעסקות עם הפסילה הזו השלישית ... ומניסיוני 3 פסילות גדולות אותו יום זה היה חריג .