ורון נ' ארוך

החלטה

המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר, וזו נקבעה לדיון ביום 22.5.2012. המשיב לא התייצב, וההתנגדות נמחקה.

המשיב הגיש בקשה לביטול ההחלטה שניתנה בדיון, וביום 4.9.2012 נקבע כי על המבקש להגיב תוך 20 יום. תגובה לא הוגשה, וביום 15.4.2013 בוטלה ההחלטה (להלן – "החלטת הביטול").

המבקש הגיש בקשה לביטול החלטה זו, וזו הבקשה שבפני כעת.

טענת המבקש היא, כי הגם שההחלטה מיום 4.9.2012 הומצאה לו, לא הומצאה הבקשה שעליה ניתנה החלטה זו. לפיכך, לא החל להימנות המועד להגשת תגובתו, והחלטת הביטול היא החלטה שניתנה בהעדר כתב טענות מצדו, ועל כן יש לבטלה. בקשתו זו לא נתמכה בתצהיר, אולם לטענתו, אין זה נהוג שעורך-דין המטפל בתיק יגיש תצהיר של עצמו לבית המשפט.

המשיב טוען, כי היה על המבקש לברר תוכן הבקשה, שעה שקיבל החלטה להגיב עליה, ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

אעיר, כי המשיב אינו מיוצג, והמבקש מיוצג.

במחלוקת שבין הצדדים אני סבור שיד המשיב על העליונה, ודין החלטה הביטול להיוותר על כנה.

ככלל, נוהגים בתי המשפט ליברליות רבה בביטול החלטות שניתנו עקב מחדלים דיוניים, אלא שליברליות זו נוהגת בעיקר במקרים בהם ההחלטה שביטולה מבוקש היא החלטה הפוגעת בזכויות מהותיות של הצד המבקש את הביטול (דוגמא עיקרית היא פסקי-דין בהעדר התגוננות). מידת הנטיה של בית המשפט לבטל את ההחלטה תפחת, מקום בו ההחלטה המדוברת פועלת פעולה הפוכה, ומקדמת את בירור התיק לגופו. כזה הוא המקרה דנן, בו מדובר בהחלטה שביטלה פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות, ובכך למעשה פתחה מחדש את בירור הסכסוך לגופו.

לטעמי, על מנת להביא לביטול החלטה בנסיבות שכאלה, על המבקש להראות עילה של ממש שתצדיק את הביטול.

במקרה דנן, לא הגיש המבקש תצהיר, ואיני סבור כדעת ב"כ המבקש, כי אין צורך בתצהיר מקום בו הטענות הן בידיעת עורך-הדין. נכון, כי לא תמיד מקפידים בתי המשפט על תצהירים "טכניים" של באי-כוח צדדים, אולם אין הדבר משנה את עצם החובה לצרף תצהיר בתמיכה בעובדות המשמשות יסוד לבקשה.

זאת ועוד, ממילא אני סבור, כי חובת בעל דין – ולבטח בעל דין מיוצג, שלבא-כוחו יש גישה נוחה למערכת נט-המשפט ולמזכירויות בתי המשפט, והוא בא בשערי בית המשפט כדבר שבשגרה – לברר אודות בקשות המוגשות על ידי הצד שכנגד, מקום בו קיבל החלטה להגיב עליהן.

לדידי, בעל דין אינו רשאי לפטור עצמו, ב"שב ואל תעשה", מקום בו קיבל החלטה המזמינה אותו להגיב. לכל הפחות ,עליו להגיש בקשה מתאימה לתיק, ולבקש כי המועד יימנה מיום שתומצא לידיו הבקשה. נכון יותר אם יטרח ויאתר עותק של הבקשה. דברים אלה נכונים על אחת כמה וכמה מקום בו המשיב אינו מיוצג, כאמור, וכלל אין חלה עליו חובת המצאת עותק מכתב בי הדין למבקש (השווה תקנה 475 ותקנה 475א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

חובת ההמצאה מוטלת על בית המשפט, וחזקת תקינות המעשה המינהלי קובעת, כי יש להניח כי העתק אכן הומצא; אם כופר בכך ב"כ המבקש, היה עליו להגיש תצהיר בתמיכה בכפירתו.

אמור מעתה: המשיב לא הגיש תצהיר בתמיכה בגרסתו; גם לגרסתו לא טרח אחר קבלת עותק הבקשה; ותוצאת החלטת הביטול המדוברת אינה אלא החזרת המצב לקדמותו, כפי שהיה קודם לדיון אליו לא התייצב המשיב (ואעיר, כי הגם שהמשיב הוזמן כדין לאותו דיון, לא הוזמן אליו בפועל, ומדובר בהזמנה שהוחזרה בציון "לא נדרש").

לשון אחר: ההתנגדות היתה אמורה להתברר; מחמת מחדל דיוני נדחה, ומחמת מחדל דיוני אחר יוחזר עתה למסלולו.

אני דוחה את הבקשה, איפוא, וקובע כי ההחלטה מיום 15.4.2013 עומדת בעינה. הדיון הקבוע ליום 20.6.2013 יוקדש לשמיעת ההתנגדות, גופה.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: