ורדי קמחי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.פסק דין זה הינו ערעור שהגישה הגב' ורדי קמחי (להלן: "המערערת") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.11.12.

2.המערערת היא ילידת 1956, אשר נפגעה בברך שמאל ביום 31.3.11 בתאונה שהוכרה כ"תאונה בעבודה". בהחלטה נשוא הערעור קבעה הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הועדה") כי בעקבות התאונה נותרה למערערת נכות צמיתה בשיעור של 10% במסגרת סעיף ליקוי 35 (1) (ב) לתוספת.

3.במסגרת הערעור נשוא פסק הדין טענה המערערת לטעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניינה. בתמצית נטען, כי היה על הוועדה לדון במגבלות התנועה מהן סובלת המערערת בברך ימין - ולקבוע למערערת נכות המתייחסת להשפעת התאונה בעבודה על הפגיעה בברך ימין – נוכח המאמץ שהופעל על ברך זו בעקבות הפגיעה בברך שמאל.

4.במאמר מוסגר אוסיף כי בנימוקי הערעור הפנתה המערערת לתקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") הקובעת כי:

"דרגת נכות לרגל פגימה באיבר זוגי אחד, שהאיבר האחר פגום מקודם, תיקבע על ידי צירוף פגימות שני האיברים בניכוי הפגימה הקודמת".

בהתאם טענה המערערת כי היה על הוועדה לקבוע דרגת נכות המתייחסת לפגיעה בברך ימין – ולנכות נכות בשל מצב קודם (ככל שקיימים ממצאים לנכות כאמור) על הפגיעה באותה ברך.

בהודעה שהעבירה המערערת לבית הדין חזרה בה האחרונה מטענה זו. לענין זה אפנה לסעיף 2 להודעה כדלקמן: "הפסיקה אשר הציג המשיב בהודעתו אכן מבהירה את ההלכה בעניין תקנה 19 ואת דרך החישוב של נכות באיבר זוגי, ולאור האמור בהודעת המשיב המערערת מודיעה בזאת כי לא עומדת על הטענות המפורטות בסעיפים 5 – 12 לנימוקי הערעור (סעיפים המתייחסים להפעלת תקנה 19, הוספה שלי – ט.מ)".

5.לדעת המשיב דין הערעור להידחות משאין הערעור מעלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור.

6.עיון בפרוטוקול הוועדה, פרק הממצאים, מלמד כי הוועדה בדקה את תלונות המערערת בברך ימין ובשמאל. לעניין זה נאמר שם:

"מתהלכת חופשי ללא צליעה ומכשירי עזר, מנח ברכיים... קל... מימין צלקות ניתוחיות ישנות בברך ימין, עם הגבלה בתנועה וחריקות. יציבות קידמית וצידית שמורה. ברך שמאל – צלקת זעירה (2 ס"מ) וכן צלקות נקודתיות שלאחר אוטרוסקופיה אין נוזל חופשי. יישור מלא, כיפוף כ-120 מעלות. מבחן מגריה שלילי ולחמן שלילי. (ברך ימין חריגות קשות בתנועה חסר ביישור כ-5% כיפוף עד כ-110 – 120 מעלות, יציבות שמורה)"

7.בפרק המסקנות קובעת הועדה:

"לתובעת שינויים ניווניים בשני הברכיים, יותר מימין. ידוע לפחות מכפי שנצפה מצילום 2009 כאשר ברך ימין חמורה יותר עם הסתייגויות ... בצידי המפרק. היצרות המרווח המפרקי ואוסטופיסטיס. התובעת נחבלה בברך שמאל, נמצאו קרעים במיניסקוסים וקרע... שתוקן. והברך נמצאת יציבה.

הועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר בנדר ואיננה מקבלת אותה. ממצאים בבדיקתנו אינם תואמים את בדיקתו. והשינויים הנינוונים הקשים בברך ימין שהתפתחו לאורך שנים רבות בוודאי ואינם קשורים לחבלה מלפני כשנה.

לסיכום: אין קשר בין המחלה בברך ימין והנכות המוכרת. לדעת הוועדה מדובר בניתוח שהצליח לייצבות הברך השינויים הניווניים היו קיימים עוד קודם לאירוע, גם בברך שמאל אך במידה יותר קלה מאשר בימין".

8.יוצא מכאן, כי הועדה התייחסה לתלונות המערערת, על הפגיעה בברך ימין בעקבות התאונה מחודש מרץ 2011 (ובה נפגעה פגיעה ישירה בברך שמאל). מהפרוטוקול עולה כי הועדה ערכה בדיקה קלינית למערערת, ופירטה את המגבלות בתנועה בברך ימין. כאמור לדעת הועדה מגבלת התנועה בברך ימין היא תוצאה של שינויים ניווניים, אשר התפתחו לאורך שנים ואלה אינם קשורים לאירוע התאונתי מחודש מרץ 2011, במהלכו נפגעה המערערת בברך שמאל.

9.קביעות אלה של הוועדה - הן לעניין טווחי התנועה בברך ימין המבוססים על ממצאיה והן לעניין העדר קשר סיבתי בין ההגבלה בתנועה בברך ימין לבין האירוע התאונתי - ממרץ 2011 – הן קביעות שבמסגרת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי, והן אינן עומדים לביקורת שיפוטית על ידי בית הדין בערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים.

10.סוף דבר – הערעור נדחה, אין צו להוצאות.

11.הערעור על פסק דין זה הוא ברשות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ג, (02 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.