ורדי נ' קרונגולד

פסק דין

בפני תביעה לפצוי בגין נזק שנגרם, לטענת התובעת, לרכבה ,במזיד, על ידי הנתבע.

התובעת הינה דיירת המתגוררת בבית משותף. לדירתה חניה צמודה, המשמשת לחניית רכבה.

ביום 1/10/09 בעת ששבה התובעת לביתה ובקשה להחנות את רכבה במקום החניה המוצמד לדירתה, מצאה כי רכב אחר חונה במקומה. התובעת חסמה את הרכב החונה באמצעות ריכבה ויצאה מהרכב.

בשלב זה הופיע בעליו של הרכב, הוא הנתבע, טען כי ידוע לו שהינו חונה במקום חניה פרטי, אך לדבריו, עשה זאת ברשות אחד מן הדיירים בבנין, אשר התיר לו לחנות במקום .

בין השניים התפתח דין ודברים שכלל, ככל הנראה, הקנטות, גידופים ואף איומים.

התובעת סירבה להזיז את רכבה, הוסיפה לחסום את רכבו של התובע ועלתה לדירתה, כשהנתבע דולק אחריה.

בדיון שהתקיים בבית המשפט טענה התובעת כי עלתה לדירתה על מנת להטיל מימיה. ואילו הנתבע טוען, כי עשתה כן מתוך רצון להענישו על שחנה במקום חנייתה, שהיא אומרת לו מפורשות :"החנית כאן לא אתן לך לצאת" (פרוט' עמ' 1 שורה 27)

התובעת טענה בבית המשפט כי הנתבע עלה אחריה לדירתה, סירב לאפשר לה להיכנס לביתה ואיים כי יפגע ברכבה. מנגד טוען הנתבע, כי נקש על דלת ביתה, והתחנן שתזיז את רכבה.

בשלב מסוים, ירד הנתבע לחניה, וכאשר ירדה התובעת אחריו שמעה לגירסתה, קולות חבטה. משהגיעה לרכבה ראתה את הנתבע מתרחק מרכבה, "כשהוא לוקח את הרגל מהרכב" (פרוטוקול עמ' 1 שורות 20-21) והבחינה בפגיעות על דלת הרכב מצד הנהג (פרוטוקול עמ' 2 שורות 28-30).

הנתבע הכחיש כי פגע ברכבה של התובעת, בבעיטות או בדרך אחרת.

דיון

אין חולק כי הנתבע חנה בחניית התובעת ונחסם במכוניתו על ידי רכב התובעת. התרשמתי משמיעת הצדדים כי התובעת בחרה להעניש את הנתבע על כך שחנה בחנייתה הפרטית, על ידי עיכובו במקום.

מהתרשמות העדים בפני, העדפתי גרסתה של התובעת, לפיה חסימת רכבה את רכב הנתבע, עוררה את כעסו של הנתבע ,ובפרק הזמן הקצר בו היה לבד ליד רכבה של התובעת גרם נזק לרכבה.

התובעת וחברתה העידו כי דלת המכונית הייתה שלמה זמן לא רב לפני האירוע. כאשר מוסיפים לכך את קוצר רוחו המובנה של הנתבע ,כנצפה גם באולם בית המשפט, הרי שמאזן ההסתברויות מצביע על כך שהנתבע פרק את זעמו בבעיטה בדלת רכבה של התובעת.

אוסיף ואומר כי הנזקים הנראים בתמונות שהוגשו לבית המשפט, אינם מתאימים לצורת נזקים הנגרמת מפגיעת רכב ,וכאלו ראיתי מאות בימי חלדי. גם נתון זה מוסיף לגיבוש אותה מסקנה.

לא הוכחה בפני גירסת הנתבע, אשר בכתב הגנתו טען כי לא ברור היה לו שמדובר בשטח פרטי שכן לטענתו לא היה במקום כל שלט, ולכן יש לראות במקום שטח ציבורי . בנוסף על כך שינה גירסה בעדותו בבית המשפט, לפיה קיבל רשות משניים מהדיירים לחנות בחניה הצמודה לבנין.

הנתבע לא טרח להעיד את אותם דיירים ו/או לפחות להמציא מכתב מאחד מהם המאשר טענתו.

מעבר לצורך, בענין זה, יצוין כי הוצגו בפני צילומים מטעם התובעת, בהם נראה שילוט ברור, המורה כי מדובר בחניות פרטיות הצמודות לבנין מגורים.

ער אני לכך שבראשית עדותה טענה התובעת שהבחינה בנתבע יושב על רכבה ומתנדנד כדי לפגוע בפגוש ולאחר מכן ראתה את הנתבע מתרחק מן הרכב, וכי בהמשך חזרה בה לכאורה מטענה זו והעידה כי לא ראתה אותו מכה ממש.