ורדי נ' בוארון ואח'

החלטה

1.לפני בר"ע על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט טרסי), שדן במאוחד בשלוש תביעות של המבקש כנגד המשיבים. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א ובהתאם להסכמת הצדדים. למשיבים ניתנה ארכה להמצאת תיק מוצגים מטעמו בתוך יומיים מהדיון שהתקיים ביום 4.12.11. תיק מוצגים כזה לא הומצא עד למתן החלטתי.

2.בית משפט קמא דן בשלוש תביעות של המבקש כדלקמן: תביעה לפיצוי כספי בגין כך שהמשיבים חסמו הגישה ברכב לביתו תוך הפרת צו מניעה קבוע של בית משפט השלום (להלן: "התביעה הראשונה"); תביעה לפיצוי כספי עקב פגיעת המשיבים ברכוש המבקש – קיר בחצר ביתו, תוך הפרת צו מניעה קבוע של בית משפט השלום (להלן: "התביעה השניה"); תביעה לפיצוי כספי בגין הסגת גבול, כניסה לחצר המבקש ללא רשות, תוך הפרת צו מניעה קבוע של בית משפט השלום (להלן: "התביעה השלישית").

3.בית משפט קמא דחה את התביעה הראשונה משני טעמים. האחד – שלא הוכח שהחניית כלי הרכב של המשיבים חוסמת את הכניסה לחניון המבקש. השני – שהחניה האסורה נטענה במסגרת בקשה לביזיון בית משפט לפני כב' השופטת קולנדר, ונדחתה, ועל כן המבקש מושתק. לאחר שקיבלתי את ערעור המערער על דחיית בקשתו על פי פקודת ביזיון בית משפט, אני מורה כי תביעה זו תחזור ותידון בבית המשפט לתביעות קטנות לאחר החלטת כב' השופטת קולנדר בבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט.

4.התביעה השנייה נדחתה לאחר שבית משפט קמא קבע: "טענה זו נסמכת על סרטון מיום 2.9.10 שהוצג בפני ואשר בו נראה פועל כלשהו, שאין מחלוקת כי עבד מטעמו של נתבע 1, פוגע בחלק מקיר שהוקם על ידי התובע". בית המשפט קבע עוד כי הנתבע אישר כי הפועל מטעמו הוא שהרס לוח עץ שתמך בקיר שבנה התובע. כן קבע כי "ברור כי מדובר בפגיעה כזו או אחרת בקיר שבנה התובע". עם זאת בית המשפט דחה תביעה זו עקב כך שלא הוצגה לפניו ראייה לעניין מיקום הקיר, וכן לא הוצגה ראיה לנזק מוחשי.

מנספח ב.4 לבר"ע עולה כי ביום 24.12.09 ניתן צו מניעה קבוע, בהסכמת הצדדים, "האוסר על בוארון ומי מהם וכל מי מטעמם להרוס גדר או כל בניה שיבנה ורדי בשטחו" (הדגשה שלי – מ'נ').

על המערער, התובע, מוטל הנטל להוכיח כי הקיר שבו פגעו המשיבים הוא בשטחו. משקבע בית משפט קמא שעובדה זו לא הוכחה, בדין דחה את תביעת המערער בענין זה. טענת המערער בבקשתו, כי ניתן היה להוכיח את מיקום הקיר ע"י מינוי מומחה בית משפט דינה להידחות, שכן נטל ההוכחה עליו.

התביעה השלישית נדחתה אף היא. בית המשפט קבע כי קיימת מחלוקת לגבי זהותו של "מסיג הגבול". מפרוטוקול הדיון עולה כי המערער טען כי מסיג הגבול הוא פועל של המשיב, ואילו המשיבים טענו שמדובר במודד מטעם בית המשפט. לא ראיתי להתערב בקביעת בית משפט קמא, כי זהות מסיג הגבול לא הוכחה וכי על כן לא הוכח כי המשיבים הם מסיגי הגבול.

סוף דבר – הערעור לעניין התביעה בנושא החניה – מתקבל. התיק מוחזר לדיון לבית משפט קמא, שידון בו לאחר החלטת כב' השופטת קולנדר בבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט.

הערעור לעניין שתי התביעות הנוספות, נדחה. בנסיבות אלה אינני מתערבת בצו ההוצאות שקבע בית משפט קמא.

אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: