וקסמן נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט גיא הימן) אשר ניתנה ביום 26/12/11 בת.ב. 01/11/0001341, לפיה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לצו מניעת פעולות על פי סעיף 246 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

על פי הצו נאסר על המערערת, בני משפחתה ומי מטעמה לעשות כל שימוש שלא על פי היתר בקומת הקרקע של הבניין ברחוב בודנהיימר 41 בתל אביב (להלן: "הבניין").

2.רקע עובדתי נדרש:

א)המשיבה הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 22/2/11 בקשה למתן צו שיפוטי למניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק.

בבקשה נטען, כי ביום 19/1/11 ביצעה המערערת בבניין פעולות בנייה והכנה לשימוש כמתואר בתצהיר ובתרשים והצו נדרש לשם מניעת עבירה וימנע הכבדה רבה בביצועו של צו העשוי להינתן על פי סעיף 205 לחוק.

ב)הבקשה נתמכה בתצהיר לפי תקנה 5 לתקנון התכנון והבנייה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד) תשמ"ג – 1982, של הגב' יעל אלפסי – הנדסאית במחלקה לפיקוח על הבנייה במנהל ההנדסה של עיריית תל אביב.

בתצהירה כתבה, כי ביום 19/1/11 היא ביקרה בבניין ומצאה כי בקומת הקרקע, במקום חדר הסקה, חדר כביסה, מוסך וחניה על פי היתר הבנייה מס' 462/64, בנויה דירה למגורים עם שירותים, אמבטיה, מקלחון ומטבח בשטח של כ- 122.50 מ"ר וכי למיטב ידיעתה, המשיבה (המערערת דנן) היא בעלת הנכס ומשתמשת בפועל במקרקעין ואחראית לביצוע העבודות ויש לה יסוד סביר להניח, כי פעולות ההכנה לשימוש מבוצעות בדרך ובנסיבות שיש בהן משום עבירה לפי סעיף 246 לחוק והצו דרוש לשם מניעת הכבדה בביצוע הצו שעלול להינתן לפי סעיף 205 לחוק.

ג)בהתאם להחלטת בית המשפט הגיבה המערערת לבקשה.

התקיים דיון שבעקבותיו ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה התקבלה בקשת המשיבה וזאת ביום 8/5/11.

ד)על החלטה זו הוגש ערעור במסגרת עפ"א 51479-07-11 ובפסק דיני מיום 7/11/11, נקבע (בהסכמת המשיבה) כי ההחלטה מיום 8/5/11 תבוטל והתיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך קביעת דיון בהקדם על מנת שניתן יהיה לערוך בירור עובדתי כדבעי.

ה)מהחלטת בית משפט קמא מיום 8/5/11 ניתן היה להבין, כי בית משפט קמא סובר, כי טענת המערערת היא שקומת הקרקע בבניין והקומה מעליה הם שני חלקים אינטגראליים של דירת מגורים אחת (ראה סעיף 8 להחלטה).

בדיון שהתקיים בפני בערעור הוברר, כי המערערת לא טוענת, שקומה א' בבניין אשר נמצאת מעל קומת הקרקע, היא דירת מגורים אחת, אלא טוענת, כי קומה ב' וקומת הקרקע הן מהוות דירת מגורים אחת.

לאחר שבחן כב' השופט הנכבד את הטענות, הגיע למסקנה ולפיה כיום לא יחידת מגורים אחת יש בנכס, כי אם שתיים.

עוד נטען על ידי המערערת, כי היא רכשה את הנכס לפני עשרות שנים, כשהוא היה בנוי והיא לא בנתה מאומה. כל שנעשה סמוך להגשת הבקשה למתן צו, הוא שיפוץ פנימי בקומת הקרקע – דבר שהתבקש לאחר עשרות שנים של שימוש והתיישנות.

ו)התיק הוחזר כאמור לבית משפט קמא, אשר דיון בפניו התקיים ביום 23/11/11. מטעם המשיבה (המבקשת בבית משפט קמא) העידה הגב' לוסטיק ומטעם המערערת העידו נכדה – מר גלעד וקסמן וכן חברו מר פשדצקי.

בעקבות הדיון ניתנה החלטה ביום 26/12/11 במסגרתה נקבע, כי בירור נוסף של העובדות העמיק וביסס עוד יותר את יסודות הבקשה, וניתן צו כמבוקש על ידי המשיבה.

על החלטה זו מוגש הערעור שבפני.

3.החלטת בית משפט קמא:

כב' השופט הנכבד ציין, כי מהתמונה העובדתית עולה, כי מדובר בשלוש קומות בבניין: