וקסלר נ' לב

פסק דין

לפניי תביעה קטנה לתשלום סך 5,112 ₪, בגין נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 7.1.11, עת התנגש ברכבו רכב הנתבע 1 (להלן – הנתבע).

טענות הצדדים:

1.לטענת התובע, ביום התאונה הוא נהג בנתיב הימני בכביש ליד בית הספר אלון בנצרת עילית, כאשר לפתע הנתבע, אשר נהג בנתיב השמאלי, ביצע פנייה ימינה ופגע בצד שמאל של רכבו.לטענתו, טענת הנתבע כפי שהוצגה לו על ידי חברת הביטוח שלו, לפיה הוא יצא לכאורה מחניה ולכן הינו אשם, איננה נכונה. בנוסף טוען התובע, כי מיד לאחר התאונה אשתו של הנתבע אשר נסעה עימו, כעסה עליו על ביצוע הסטייה מנתיב הנסיעה ולמעשה הודתה באוזניו כי האשמה בנתבע.

2.הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי הוא אותת על מנת לפנות ימינה מכיוון נסיעתו לרחוב תבור, ובאותה עת יצא רכב התובע מרחוב צדדי מבלי לתת לו זכות קדימה ופגע ברכבו בצידו הימני. לטענתו, רכב התובע נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הכביש והתעלם מחובת הזהירות המוטלת עליו. לחילופין, טוען הנתבע, יש להטיל על התובע אשם תורם לקרות התאונה ולשאת בחלק מהנזקים שנגרמו לרכבו.

דיון והכרעה:

3.בדיון שהתקיים בפניי ביום 4.4.12, העידו מטעם התובע, הוא בעצמו; מר מטסוב אלכסנדר, אשר העיד כי התובע היה אצלו במוסך לפני קרות התאונה; גב' חיה לב, רעייתו של הנתבע. מטעם ההגנה העיד הנתבע בעצמו.

4.לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בחומר שבפני, הגעתי למסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו.

5.למעשה, אין מחלוקת כי התאונה אירעה בעת שהנתבע, אשר נהג בנתיב השמאלי של הכביש, הסית את רכבו לנתיב הימני, על מנת לפנות לכיוון ביתו, ושם אירעה הפגיעה. המחלוקת הינה באשר לנסיבות נסיעתו של התובע בעת התאונה, האם התובע נסע באותה עת בנתיב הימני תוך שהנתבע סוטה בפתאומיות לנתיב נסיעתו, כטענתו, או שמא נכנס התובע לכביש מצידו, כטענת הנתבע, ותוך נהיגה לא זהירה. בעניין זה אני מוצאת להעדיף את גרסתו של התובע. עדותו של התובע היתה עקבית והגיונית, והיא מתיישבת עם הנתונים שהוצגו מטעם הצדדים. עדותו של הנתבע בפני, לפיה התובע נכנס לכביש מכיוון של רחוב צדדי, איננה זהה לגרסה הראשונית שהועלתה מטעם הנתבעת 2, במענה לפנייה לפיצוי מטעם התובע, לפיה רכבו של התובע יצא מחניה. עדות אשתו של הנתבע, אשר זומנה למתן עדות מטעם התובע, לא הותירה רושם מהימן, משנמנעה לספק כל נתון רלוונטי ביחס לתאונה, בה היתה נוכחת, בטענה שאיננה זוכרת דבר ואיננה מבינה בנושא. גרסתו של התובע עולה בקנה אחד עם עדותו של העד מטסוב אלכסנדר, אשר העיד כי בסמוך לתאונה יצא התובע עם רכבו בנסיעה מהמוסך של העד, המצוי כ- 5 דקות נסיעה מהמוסך. מבחינת מאפייני הנזק לרכב, אינני רואה לקבל את טענת הנתבעת, לפיה יש בהם כדי להוכיח כי התאונה אירעה כגרסת הנתבע, שכן הם מתיישבים אף עם גרסת התובע, לפיה, הוא הסית את רכבו הצידה בניסיון להתחמק מפגיעה. יצויין עוד, כי בעדותו בפני העיד הנתבע כי הסתכל במראה העליונה של הרכב בטרם ניסה לפנות ימינה, ולא ציין כי הסתכל במראה הימנית על מנת לוודא כי הנתיב הימני פנוי לחלוטין. לאור כל האמור, אני סבורה כי התובע הצליח להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי, את גרסתו באשר לנסיבות התאונה.

6.נוכח האמור, ולאחר שקבעתי כי התאונה ארעה, כטענת התובע, בעת שרכבו של הנתבע סטה באופן פתאומי לנתיב הנסיעה של התובע, האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבע.

7.באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי רכב לפיו עלות הנזק הינה בסך 4,562.28 ₪, חשבונית מס של מוסך בגין הסכום האמור, וכן קבלה עבור תשלום שכ"ט לשמאי בסך 550 ₪. סה"כ הנזק שנגרם לתובע, אם כן, הינו בסך 5,112 ₪.

8.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 5,112 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: