וקנין נ' לוין

פסק דין

1.לפני שתי תביעות בגין לשון הרע שהגיש מר יוסי וקנין (להלן: "התובע"); האחת כנגד גב' פנינה לוין (להלן: "הנתבעת" – ת.א. 2335/05) והשנייה כנגד מר אריה אסיג (להלן: "הנתבע" – ת.א. 2336/05)

בהתאם להחלטת בית המשפט (כב' השופטת שטמר) מיום 13.9.06 אוחד הדיון בשתי התביעות.

א.על פי כתבי התביעה המתוקנים, התובע איש ציבור מוכר המעורב בקהילה המקומית, איש עסקים ועתיר נכסים, בעלים של קניון בנס - ציונה, ומספרעסקים בקניון הנ"ל.

ב.החל משנת 2002 ובכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, שכר הנתבע מהתובע שטח מקרקעין בבניין אשר בבעלות האחרון לצורך ניהול מסעדה בשם "אמצע הדרך"(להלן: "המושכר", "העסק").

ג.הנתבעת, בת זוג של הנתבע, ניהלה בצוותא חדא עם האחרון את העסק, נכחה במקום שעות רבות והיתה מעורבת בכל העניינים הנוגעים לו.

ד.תחילה התנהלה מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעים על מי מנוחות.

בהמשך, משחלה הרעה במצבם הכלכלי של הנתבעים, החל הנתבע להפר את חוזה השכירות שנערך בינו לבין התובע, בין היתר הפר את סעיפי תשלום דמי השכירות

והניהול ברישוי עסקים וסעיפי התברואה.

ה.הנתבע סירב להגיע עם התובע להסדר סביר בדבר סיומו של חוזה השכירות ופינוי המושכר ואז פרץ סכסוך בין הצדדים.

ו.עם פרוץ הסכסוך, פתחו הנתבעים במסע הכפשות והשמצות נגד התובע, השמיעו ועודם משמיעים באוזני לקוחותיו, עובדיו, שוכרים בבניין שבבעלותו ובאי אורח אמירות שלפיהן, הוא מנצל לרעה עובדיו, הסחורה הנמכרת בעסקיו היא מאיכות ירודה, פגומה ומיוצרת בעזה, כל המתגורר והשוכר מקום בבניין שבבעלותו, יחלה בסרטן וכן, כי התובע עושה מעשי מרמה, נוכלות ושקר, סובל ממחלות נפש קשות ומהווה את "חלאת המין האנושי" והכל, במזיד תוך כוונה לפגוע בתובע ולגרום לו נזקים.

התובע טוען, כי אמירות אלה מהוות פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

התובע טוען, כי בפרסום לשון הרע על ידי הנתבעים יש כדי להשפילו בעיני קהל לקוחותיו, עובדיו והבריות, לעשותו למטרה לבוז וללעג מצידם וכדי לפגוע בתדמיתו המקצועית והציבורית, בעסקו ומשלח ידו.

דברי לשון הרע אשר פורסמו על ידי הנתבעים הם חסרי שחר.

הנתבעים עצמם לא האמינו באמיתות הדברים שפרסמו אודות התובע ולא נקטו באמצעים סבירים כדי לבדוק נכונותם, ולפיכך חזקה עליהם שפרסמו הדברים שלא בתום לב.

העובדה, כי דברי לשון הרע פורסמו על ידי הנתבעים עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים מעידה אף היא על כוונת זדון וחוסר תום לב.

פרסום לשון הרע על ידי הנתבעים גרם לתובע נזק רב המתבטא בין היתר בירידה בהיקף המכירות בעסקיו, הרחקת שוכרים פוטנציאליים, אי חידוש חוזי שכירות פגיעה בשמו הטוב, במוניטין ובתדמיתו.

לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, התנהל משא ומתן בין הצדדים אשר בסופו נערך הסכם פשרה ביום 30.6.05 (להלן: "ההסכם"), שבמסגרתו התחייבו הנתבעים לפנות את המושכר בהתאם לחוזה השכירות, לתקן בו ליקויים ופגמים, לפרסם מודעת התנצלות ולהפסיק לאלתר הפגיעה בשמו הטוב של התובע.

מנגד, התחייב התובע למחוק את התביעות שהגיש נגד הנתבעים בגין לשון הרע.

הנתבע פירסם מכתב התנצלות בעיתון, פירסום אשר מומן על ידי התובע.