חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

וענונו נ' עיריית אשדוד ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אשקלון
15409-02-13
17.4.2013
בפני :
עידו כפכפי

- נגד -
:
1. עיריית אשדוד עיריית אשדוד
2. מנהל הארנונה בעיריית אשדוד

:
שולמית וענונו
החלטה

החלטה

1.המבקשים עותרים לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר יריבות או עילה מכח תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. עסקינן בתביעה להשבת סך של 165,000 ₪ אשר עוקלו מהמשיבה ומומשו במאי 2011, בגין חוב ארנונה לשתי חנויות בקניון אשדוד.בכתב התביעה נטען כי המבקשים התרשלו בייחוס החוב למשיבה ובעיקולו בהליכי גבייה מנהלית.

לטענת המבקשים, לאור לשונו של סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ופרשנותו בבר"ם 867/06 דור אנרגיה (1988) בע"נ נ' עיריית חיפה (17.4.08), אין למשיבה כל סיכוי לזכות בתביעתה. נטען כי מאחר ונרשמה בעירייה כמחזיקת החנויות מכח הודעה של הקניון מיום 5.12.04, אין כל טעם בניהול ההליך.

המשיבה מפנה לכתב התביעה ולטענתה כי ההודעה האמורה אינה נוקבת במספר זהותה הנכון ומעולם לא היתה מחזיקה בפועל או בכח של החנויות הנדונות. לשיטתה, כאשר נמסרת לעירייה הודעה שגוייה אין הדבר מחייב את המחזיק החדש ולא היה בסיס לחיובה בארנונה וכפועל יוצא בהליך המינהלי לגבייתה.

2.לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות, דין הבקשה להדחות. מדובר בטענות שאינן "שגרתיות" בדבר זהות מחזיק. למרות זיקה מסויימת של המשיבה לחנויות הנדונות, לא ניתן להכריע בטענות אלו בשלב דיוני זה ולא מצאתי כי ניתן לקבוע מראש כי אין לתביעה כל סיכוי. אף ההלכה בבר"ם 867/06 הנ"ל, אשר לא דנה במפורש במקרה דומה למקרה דנן, השאירה פתח לייחס לעירייה רשלנות בנסיבות היתה מוטלת עליה חובה לבדוק את זהות המחזיק.

בנסיבות העניין בהן נטען כי מדובר בתושבת חוץ, אשר לא ידעה כלל כי שמה נמסר מפי הקניון כמחזיקה, לא מצאתי כי ניתן לשלול יומה טרם בירור תביעתה לגופה.

השאלה אם מסירת הודעה כוזבת בדבר זהות המחזיק מחייבת את המחזיק ששמו צויין בה, גם אם לא נודע לו כי נרשם כמחזיק בספרי העירייה, הנה שאלה נכבדת ואין להכריע בה כטענת סף. גם אם יש למשיבה עילת תביעה נפרדת כנגד קניון אשדוד, אין הדבר מונע בירור תביעה זו.

3.לא מצאתי כי הימנעות המשיבה מנקיטת הליך מינהלי כנגד העיקול ומימושו מונעת הגשת תביעת ההשבה. מניעת הליכי גבייה מינהליים הינו סעד משפטי מורכב אשר אינו ניתן כדבר שבשגרה ולא מצאתי כי הימנעות מלפנות לסעד זה מונעת תביעת השבה בה נטען כי הליך הגבייה היה שלא כדין. יש לזכור כי עילת התביעה דנן בדבר רשלנות מייחסת רשלנות הן לעצם החיוב בארנונה והן לדרך גבייתו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>