ועדנ מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ' י.ל.ת. - שווק בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום רמלה
43231-12-10
31.12.2013
בפני :
רבקה גלט

- נגד -
:
ועדנ מקומית לתכנון ובניה עמק לוד
:
1. י.ל.ת. - שווק בע"מ
2. מימון בן עמי

הכרעת-דין

הכרעת דין

האם השימוש שמבצעים הנאשמים בחלקה 33, מגרש 23, בגוש 6875 ביישוב יגל (להלן: המקרקעין), שבתחום מרחב התכנון של הועדה המקומית לתו"ב "עמק לוד", הוא שימוש חקלאי?

זו השאלה העומדת במחלוקת, ובה עליי להכריע.

במידה שתידחה טענת הנאשמים האמורה, וכיוון שמסרו לבית המשפט כי אין טענות הגנה אחרות בפיהם, אזי יהא מקום להרשיעם בעבירות שבכתב האישום המתוקן.

האישום וטענות הצדדים:

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שימוש חורג במקרקעין, בכך שהשתמשו בשטח של כ-160 מ"ר בקרקע חקלאית מוכרזת, כמחסן.

הנאשמים אינם כופרים בעצם השימוש אלא שלטענתם, השימוש נושא אופי של "שימוש חקלאי", בהתאם לסוג המקרקעין והשימושים המותרים בהם, ולפיכך לא היה מקום להגשת כתב האישום נגדם.

בתשובה לאישום ובכתבי טענות שהוגשו, טענו הנאשמים כי הם מבצעים במקרקעין את הפעולות הבאות: בדיקת הגידולים בשטח הגידול לפני קצירה ורכישה מהמגדל; קבלת אישור המשגיח לאחר הקצירה; מיון; קירור; אריזה; שיווק לסוחרים ולנקודות מכירה לצרכן.

נטען כי התפתחות התעשייה הביאה להוספת שלבים שונים בייצור התוצרת החקלאית, וכולם בגדר "שימוש חקלאי", בהסתמך על עת"מ 2827/08 ועת"מ 2508/07.

התביעה מצדה טענה כי השימושים הנעשים במקרקעין אינם "שימוש חקלאי" כיוון שאינם "דרושים במישרין" לחקלאות. נטען כי במקום מצויים מקררים, מה שמעיד על ניהול עסק של אחסנה.

ביום 25.12.12, בעקבות טיעוני הצדדים, ניתנה החלטתי שבה קבעתי כי ככל שהשימושים המבוצעים במקרקעין הם רק אלה שצוינו על ידי הנאשמים בטיעוניהם, הריהם לדעתי בגדר "שימוש חקלאי", בהתאם לפסיקה הנוהגת ובהתחשב בצרכי החקלאות המודרנית. כיוון שהתביעה מסרה כי בכוונתה לשלוח מפקח לבחינת המצב בשטח, קבעתי כי יש להמתין לדו"ח המפקח על מנת להיוודע האם מתקיימים במקרקעין שימושים מעבר למה שנטען על ידי הנאשמים.

ביום 7.2.13 הודיעה התביעה כי בהתאם לדו"ח מפקח שביקר במקרקעין בעבר, התוצרת החקלאית מובאת למקרקעין ממשקים אחרים שאינם סמוכים אפילו, כמו משק "תבור" או "עין הבשור". מעבר לכך, נטען כי בכל מקרה, המבנה שבו מבוצע השימוש, נבנה ללא היתר ועל כן כל שימוש בו הוא אסור. בנוסף, נטען כי גם שימוש חקלאי דורש קבלת היתר ואילו הנאשמים לא פנו מעולם לקבלת היתר כלשהו.

בתגובה שהגיש ב"כ הנאשמים ביום 8.2.13 נרשם כי "במקום מתבצעות פעולות של מיון ואריזה של הירק שמובא בעיקר מהדרום".

בדיון ביום 21.4.13, הוריתי כי בהתאם להחלטתי הקודמת, יבקר מפקח הועדה במקרקעין ויבחן מהם השימושים המבוצעים.

בסופו של דבר, התביעה הגישה דו"ח ביקור של המפקח במקרקעין, מיום 28.7.13, שבו נכתב: "במבנה נשוא כתב האישום אורזים תוצרת חקלאית שונה , תבלינים, פטרוזיליה, חסה, וכד' והסחורה משווקת לחנויות. התוצרת החקלאית מגיעה למבנה ממשקים אחרים ואף ממועצה שונה (חסה על פי האריזות ממשק "כהן מן" במושב בצרה), כך על פי כיתוב על גבי האריזות (מצ"ב תמונות) וכך על פי דברי אמנון בביקור קודם."

בעקבות האמור ביקשתי התייחסות ב"כ הנאשמים לממצאי הדו"ח, גם בהתחשב בפסק הדין שניתן בינתיים בעת"מ 1900/09 רגב בע"מ נ' המועצה הארצית לתו"ב (8.5.13), אשר אודותיו ארחיב בהמשך (להלן: פס"ד רגב).

בהתייחסותו מסר ב"כ הנאשמים כי בפס"ד רגב נדחתה העתירה להכיר בשימושים המבוצעים כ"שימוש חקלאי", כיוון שהיה מדובר בשימוש בהיקף נרחב ביותר ובית המשפט לא שוכנע כי מיקום המבנה מוכרח להיות בשטח החקלאי. כמו כן, המדובר שם במבנה שנבנה שלא כדין. בשונה מכך, בענייננו המדובר במבנה שנבנה כדין ובשימוש בהיקף קטן יחסית ואין עוררין על כך שהמבנה נבנה כדין, והשימוש הוא חקלאי על פי אופיו. בעוד שהתביעה טענה בכתב האישום כי המדובר באחסנה, הרי נמצא כי המדובר באריזה בלבד. בנוסף, יש לזכור כי קיים אישור לבית אריזה בתכנית תמ"מ 3/21, בשטח של 65 מ"ר לכל 2 דונם.

בדיון שהתקיים ביום 3.9.13 ביקש ב"כ הנאשמים כי תינתן דחייה לשם גיבוש הסכמות ובמידה שלא יצלח הדבר, יבקשו הצדדים את הכרעת בית המשפט. בתוך כך, הצהיר כי לא תידרש שמיעת הוכחות, בכל מקרה. לפיכך, הוריתי כי הצדדים יודיעו עמדתם הסופית בכתב, עד יום 30.9.13.

לאחר שכשלו ניסיונות ההידברות של הצדדים, הוגשה הודעת הנאשמים בה הם טוענים כי המחלוקת הינה בשאלה האם במקרקעין מבוצע שימוש למחסן כטענת התביעה או שמא השימוש הוא לבית אריזה כטענת הנאשמים. כיוון שמדו"ח המפקח עולה בבירור שבמקום בית אריזה, הרי זהו שימוש חקלאי. בנוסף, במשק ישנו מטע זיתים בן 10 דונם שהנאשמים קוטפים ומשווקים פריו. בכל מקרה, נטען כי במידה שפס"ד רגב יתפרש לרעת הנאשמים, הרי אין להחילו לשעבר.

התביעה מסרה התייחסותה ובה טענה כי המבחן הקובע האם השימוש הוא "שימוש חקלאי" הוא מבחן מהותי. הטענות שהעלו הנאשמים בעניין מטע הזיתים אינן יכולות להתקבל שכן על פי דו"ח המפקח, לא נראו זיתים בבית האריזה, אך נראו שם משרדים עם מחשבים וקלסרים, מטבחון וקרטונים שבתוכם תוצרת חקלאית ממשקים ואזורים שונים, שאינם עומדים בתנאי של "דרושים במישרין" לצורך החקלאי. בנוסף, פס"ד רגב חוזר על ההלכה המקובלת והמוכרת מר"ע 30/86 פ.א.ב בע"מ נ' מד"י, ועל כן יש לדחות הטענות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>