ועדה מקומית לתכנון שרונים נ' רואה

החלטה

1. לפניי בקשה להארכת מועד לביצועו של צו הריסה שיפוטי בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה.

רקע עובדתי –

2. ביום 16/9/09 ציווה בית המשפט על המבקש, במסגרת תיק עמק 60582/08, להרוס קרוואן בשטח של 22 מ"ר, הנמצא בגוש 8123 חלקה 32 ברח' גיבורי ישראל 8 בכפר יונה, עד ליום 16/5/10, אלא כן יהיה בידו היתר בנייה.

3. ביום 19/6/13 הורשע המבקש בעבירה של אי קיום הצו השיפוטי, המתואר בסעיף 2 לעיל, ונגזר דינו. בגזר הדין לא נתנה ארכה מפורשת למועד ביצוע צו ההריסה שבנדון, ברם נפסק כי המבקש יחתום על כתב התחייבות להימנע מעבירה על חוק התכנון והבנייה, לתקופה של שנתיים, החל מיום 20/6/14.

טיעוני הצדדים-

4. בבקשת הארכה ציין המבקש כי "הוא מקווה לסיים את הנושא כמה שיותר מהר" וכי במהלך השנה החולפת ביצע מספר פעולות בכדי לקדם בנייה בשטח, ובהן: פיצול חלקה, תשלום מס רכישה והעברת השטח על שמו, פגישות עם אנשי מקצוע ואדריכלים העוסקים בבניה.

5. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, מסר המבקש כי טרם הגיש בקשה להיתר בניה כי טרם השיג חתימה של המהנדס, ברם הוסיף כי המהנדס שלו ביקש שלא להוציא תצהיר כתמיכה לבקשה דנן ( ע' 14 ש' 4,6 ). עוד הוסיף ואמר המבקש: "אין לי אינטרס לגור במבנה, זה בניה קלה. הבית תוך 3-4 חודשים עומד" ( ע' 14 ש' 6-7 ).

6. המשיבה מתנגדת לבקשה, בהדגישה כי מאז שנת 2009 לא טרח המבקש להגיש בקשה להיתר בניה בנוגע למבנה נשוא הבקשה. בנסיבות אלו, אין לומר כי היתר הבניה מצוי בהישג יד ויש לפיכך לדחות את הבקשה להארכת המועד לביצוע הצו.

המסגרת הנורמטיבית –

7. בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965:

" בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן ".

8. ההלכה הפסוקה, כפי שהתגבשה בשורה ארוכה של פסקי דין, מתווה את הנתיב בו שומה על בית המשפט לפסוע, עת באה בפניו בקשה לעיכוב ביצוע צוו הריסה. הכלל הוא שעל בית המשפט לשקול את הסיכוי שיתקבל היתר בניה בעתיד הקרוב וכן יש לשקול את האינטרס הציבורי שיש באכיפת צוו ההריסה כנגד הנזק לפרט שמבנה שבנה ללא היתר ייהרס על ידי הרשות (ראו למשל רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3) 49; ע"פ (מרכז) 2451-09-07 אל-וחואח ואח' נ' עיריית לוד (פורסם במאגרים)).

9. במסגרת השיקולים אותם נוהגים בתי המשפט להביא בחשבון, בבואם להפעיל סמכותם בהתאם לסעיף 207 לחוק, נבחנים בעיקר קיומם של אופק תכנוני וסיכוי ממשי להכשרת הבניה, לצד תום ליבו של המבקש, לרבות הפעולות שנקט לשם קבלת ההיתר הדרוש ( ראו למשל רע"פ 5149/13 ג'מאל נאסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עכו, אשר פורסם במאגרים ).

דיון והכרעה-

10. אין חולק כי גם לשיטת המבקש לא תלויה כיום כל בקשה מטעמו בפני רשויות התכנון והבניה להכשרת המבנה נשוא הבקשה. למעשה, במשך תקופה של כמעט 5 שנים לא טרח המבקש להגיש בקשה להיתר בניה בנוגע לקרוואן וגם כיום ניתן היה ללמוד מדבריו שפניו לכיוון בניית מבנה חדש ולא להכשרת המבנה דנן. אף בנוגע לבניין החדש, אותו מתעתד המבקש לבנות על המקרקעין, טרם הוגשה בקשה להיתר בניה ולא הוגש כל תצהיר של איש מקצוע בעניינה. בנסיבות אלו, ברי כי היתר בניה למבנה נשוא הבקשה אינו בהישג יד כלל ועיקר ( ר' רע"פ 11196/04 עזיזיאן נ' חולדאי (לא פורסם, 3.1.05)). קשה להלום מצב בו ישב המבקש בחוסר מעש מזה שנים וכעת מצפה הוא כי בקשה לעיכוב ביצוע תהווה תחליף זמני, עד לקבלת היתר כדין מרשויות התכנון, אם בכלל, עבור מבנה חדש, שגם בעניינו טרם החל הליך הרישוי.

11. נראה כי הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע צו ההריסה אינו חורג מגבולות הסבירות, במובן זה שהמבקש חוסך כעת מעבר לדירה שכורה עד לבניית ביתו החדש, ברם הפתרון החלופי הנו אפשרי בהחלט, מה גם שנדמה כי המבקש עסוק יותר במקסום רווחיו ( הגיש בקשה לפיצול חלקתו ), מאשר בצורך לקיים אחר הצו השיפוטי או בצורך להכשיר את המבנה בו עסקינן.

12. בהיעדר אופק תכנוני למבנה שבנדון ונוכח העובדה שהמבקש לא פעל כלל להכשרת המבנה במשך כחמש שנים, גובר האינטרס הציבורי שבאכיפת צו ההריסה על הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע הצו, ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

13. על מנת לאפשר למבקש להתפנות מהקרוואן ו/או להרסו בעצמו אני מעכבת את ביצוע צו ההריסה למשך 30 יום מהיום.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ותוודא קבלתה.